חבר שלי נפרד ממני, אולי הוא יבין מה זה להיות בלעדיי

אני וחבר שלי היינו שנה וחצי ביחד. היה לנו ממש טוב ביחד ואהבנו הכי בעולם. מן הסתם אני מניחה שכמו בכל זוגיות לאט לאט ההתלהבות ירדה אבל תמיד נשארה הרבה אהבה. האמת שזה מוזר כי ממש רגע לפני שנפרדו היינו ביחד והוא אמר לי תסתכלי עלינו איזה עוד זוג היה מסתדר כמונו, או למשל שהוא העיר אותי באמצע הלילה בנשיקות ואמר לי כמה שהוא אוהבת אותי.. לא שזה דברים כאלה מטורפים פשוט לרוב זה דברים שקורים בתחילת קשר ואז זה כבר נעלם וזה ממש היה לפני שנפרדנו. אחרי זה חזרתי לבסיס (שכחתי לציין שאני בצבא והוא משוחרר) הכל היה סבבה ויצאתי שוב הביתה לשבוע. היינו ביחד ואחרי כמה ימים הוא ביקש שכל אחד יהיה קצת בבית שלו וניפגש עוד יומיים. בהתחלה ניסיתי להבין מאיפה זה מגיע, הרי אם לא נהיה ביחד כל אחד יהיה בבית שלו לבד ולא הצלחתי להבין את ההיגיון. הוא ניסה להסביר שבגלל שנכון לעכשיו שנינו בבית מהבוקר עד הלילה זה אינטנסיבי והוא רצה קצת להיות בנפרד. בהתחלה דיברנו וניסינו להגיע להסכמה ובסוף השיחה נהייתה קצת פחות נעימה ואפילו אמרתי לו כמו מטומטמת למה אנחנו ביחד בכלל. זה היה ילדותי ומפגר אבל פעלתי מתוך עצבים וזה מה שיצא לצערי. בסיום הוא לקח אותי הביתה ולא דיברנו כל הדרך. אחכ יצא שהוא התעלם ממני ממש וכשהוא ענה לטלפון אמרתי לו שאני מצטערת ושהייתי צריכה לכבד אותו ואת הבקשה שלו. הוא אמר שהכל בסדר אבל שהוא רוצה כמה ימים לבד. באמת יצא שכמה ימים הוא התנתק לא רק ממני מהכל. בסוף הוא ביקש שאבוא אליו ובאתי. זה היה בערב, באתי אליו והוא היה באמת סבבה ורצה שנכין אוכל ונשתה יין ביחד והכל כרגיל. בבוקר הייתי צריכה ללכת יחסית מוקדם היו לי סידורים והוא הציע לילה לפני שנקום מוקדם ונעשה לנו ארוחת בוקר. בסוף לא הספקנו, קמנו בבוקר הוא הלך להכין קפה ואני התארגנתי. ישבנו והוא היה ממש קר ואדיש. הלכתי ובאותו ערב שאלתי אותו אם בא לו להיפגש. ענה שלא ושאין לו כוח. אחרי ארבעה ימים שהוא עשה לי את זה לפני שבאתי אליו. זה כבר היה מוגזם ואמרתי לו תן לי לבוא אפילו לשעה. לא הסכים. חזרתי על עצמי כמה פעמים והוא רק היה לא נחמד. בסוף כבר הבנתי שזה לא מתאים ושאני לא רוצה מישהו שיתייחס אליי ככה אז אמרתי לו בוא ניפגש ונסיים את זה כמן שצריך. עדיין אמר לא. התחלתי לבכות אז הוא אמר טוב אל תבכי תבואי. באתי, הוא ישב לידי באוטו ואמר שהוא לא יודע אם הוא בנוי לזוגיות. הוא אוהב אותי ואני חשובה לו אבל קשה לו להכיל עוד בן אדם בתוך החיים שלו. הייתי אצלו משהו כמו חצי שעה וגם זה כי לא הפסקתי להתעקש. הוא דיבר והסתכל קדימה במקום עליי וכל כמה דקות אמר אני לא רוצה לדבר על זה יותר. כשאמרתי לו תסתכל עליי כשאתה מדבר הוא הסתכל ובגלל שבכיתי הוא אמר אני לא יכול ושוב סובב את המבט. אני בטוחה שזה היה מתוך קושי ולא מתוך רוע אבל זה עדיין היה פוגע. בסוף הוא פשוט יצא מהאוטו והלך בלי להגיד ביי או משהו. אחרי שכל השיחה הוא לא היה מוכן כמעט לגעת בי, חוץ מפעם אחת שהתחברנו לא היה כלום וכן ציפיתי שלפחות נשיקה הוא יתן אבל הוא לא היה מוכן לכלום. פשוט הרגיש לי שהגיע לי שזה יסתיים בדרך יותר יפה אבל אני גם לא יודעת מה לחשוב כי כמו שציינתי שניה לפני הפרידה הכל היה ממש מושלם. הייתי רוצה לחשוב שאם אני אעלם לו, לא אשלח הודעות או אתקשר אולי פה ושם אשאל מה איתו כי עדיין אכפת לי אבל לא מעבר, אז אולי הוא יבין מה זה להיות בלעדיי ושהוא לא רוצה את זה ויהיה מוכן לעשות את המאמץ בשבילי. לא בא לי לפתח ציפיות ואני אשמח ממש לעצות.