אני חושב שאני מכור למשחקים. מה לעשות?

היי כולם,
אני בסה"כ בנאדם רגיל, משרת בצבא כרגע באמת במקום טוב, עם אנשים טובים וחברים
יש לי חברה כבר קרוב לשנתיים (חודש הבא)
המשפחה שלי תומכת ועוזרת.
כרגיל כמו שאתם רואים: הכל טוב!
פה מתחילה הבעיה שלי, מאז שאני קטן המשפחה שלי חוסכת לי כסף ללימודים, בזמנו גם שילמו עליי על שיעורי נהיגה
ויש לי בבנק יותר מ200 אלף (כמובן הכל חיסכון ללימודים והשכלה).
מאז שסיימתי לימודים, ונכנסתי לתקופת המלשביות שבה כמובן עבדתי אבל לא חסכתי.
נהנתי מהחיים, ליטרלי. אני לא בנאדם של מסיבות ושתייה וכל זה
אלא יותר גיימר, אוהב לשחק ולהיות עם החברה שלי ולצאת איתה למסעדות ועוד דברים של זוגות ועל זה בזבזתי את הכסף שלי.
אף פעם לא הגעתי למצב של מינוס בבנק.
הגעתי כן למצב של 100 ש"ח בחשבון (בעובר ושב) ואז כמובן הפסקתי עם הביזבוזים עד שנכנסה לי המשכורת, והמשכתי לבזבז.
כשהתגייסתי לצבא, והגעתי לסדיר אז כן היו לי את הביזבוזים בשקם ובמכונות אבל זה לא הגיע למצב לא נורמאלי.
אבל משחקים, בסופ"שים שאני מוציא עליהם כסף הם אלו שחיסלו לי את המשכורת בעיקר.
אני יודע שזה לא יהיה ככה לעד.
יבוא זמן שה "התרגשות" הזאת תעלם.
אבל לפני פחות מחודש הורדתי משחק חדש-ישן של מארוול לטלפון. חדש-ישן הכוונה ששיחקתי בו בעבר(לפני 4 שנים, משמע לא היה לי כרטיס אשראי ומשכורת אז לא הוצאתי כסף עליו ובכללי.) אבל כנכנסתי והחלטתי לחזור לשחק בו אז כמובן יש לי את האמצעי הכלכלי להשתפר מהר יותר במשחק והלכתי על זה, אבל לא שמתי לב שככל שששיחקתי ובזבזתי אז הכסף בסופו של דבר כמעט נגמר אבל אמרתי לעצמי :"נע, נכנסת לי משכורת עוד מעט אז הכל טוב"
אבל רק אחרי שהבנתי מה עשיתי הבנתי שזה היה לא בסדר.
למרות שאמרתי לעצמי "יש גבול מסויים ואותו אני לא חוצה".
אבל חציתי.
הגעתי למינוס של 1000, ולמרות שהייתה אמורה להכנס לי המשכורת עדיין זה הציק לי וסיפרתי לאמא שלי שנכנסתי למינוס (לא סיפרתי לה את כל מה שכתבתי, אלא רק את העיקר, שיש מינוס.)
היא לא ממש כעסה עליי, רק אמרה לי לא להשתולל וסגרה לי אותו. אני ממש מעריך אותה על זה למרות שכואב לי שהאלצתי אותה לעשות את זה
היום, אני עוד פעם הגעתי לאותו המצב, מינוס (סביבות ה1500 אפילו 1800 אולי) ממש קשה לי להכנס ולהסתכל באתר של הבנק מרוב הבושה..
אמורה להכנס לי משכורת של 1200 שח ועוד 300 של דמי כיס מסבי,
אבל הפחד הזה מהמינוס ומהריבית שנצברת (אין לי מושג כמה היא תהיה בכלל) מפחידה אותי ושלא נדבר על זה שמצד אחד אני רוצה לספר לאמא שלי אבל לא רוצה עוד פעם לפגוע בה.
כבר ביקשתי מהמפקד שלי שיקבע לי קב"ן שיהיה לי מישהו שאוכל לדבר איתו על זה, אבל עדיין אני רוצה לדעת את דעתכם..
תודה.