הכל מתפרק לי בכל התחומים והשאר לא מצליח מה עושים?

היי אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל מהצטברות כל הדברים שעוברים עלי..

גדלתי ללא משפחה עברתי לא מעט דברים שלילים בחיים אולי בגלל זה האופי שלי קצת שונה מאחרים, קצת יותר דרוך לפעמים ללא סיבה פחות סומך על אנשים אולי בגלל זה יש לי סוג של בעיה חברתית עד היום, במפנים אני מאוד רגיש אולי יותר מידי, אבל בחוץ אני הגבר הזה שכלום לא מזיז לו.

כל החיים אני פשוט מאלתר ומקווה לטוב, מתגלגל אף פעם לא היה לי מישהו שידריך אותי ילמד אותי מהנסיון שלו
זה גרם לי בצעירותי לנשור מהלימודים ולהתעסק בפלילים באותה תקופה הייתי אנטי להכל, ועצבני על כל העולם... בצבא שאיכשהו גייסו אותי והתבלטתי ודווקא זיהוו אצלי פוטנציאל ועשו לי מלא שיחות, שוב דפקתי את זה ועשיתי מעשה מפגר שלאחר כליאה ממושכת בכלא צבאי נזרקתי מהצבא..
ואז שוב חזרתי להתגלגל בחיים האלה, מאלתר חי את היום ולא חושב הלאה היה תקופה גם שאפילו אוכל לא היה לי והייתי בתת תזונה רצינית, ומגורים לא היה לי והייתי מאלתר, אני יציין שלא הייתי מוכן לקבל עזרה ומי שניסה "לרחם" עלי הייתי מתפוצץ עליו לא הייתי מוכן שיתייחסו אלי לאל מסכן.. כל החיים שלי חברים באו חברים הלכו שום דבר לא נשאר יציב, זוגיות היתה לי אחת שנמשכה 3 שנים וגם שם היה אובססיביות משתי הצדדים למרות אהבה הגדולה ונגמרה רע מאוד..

לפני 3 שנים עברתי לאיזה חור קטן ושקט בצפון התחלתי לעבוד והצלחתי התקדמתי נהייתי מנהל הרווחתי יפה במשך שנים העבודה היתה מרכז החיים שלי, הייתי מתנדב בשעות הפנאי, חייב להיות כל היום בתעסוקה, אולי רציתי לברוח מהחיים שלי והחוסר, ללא זוגיות שלא הצליח לי, ללא חברים קבועים, שוב באים הולכים, מתחתנים נעלמים..
אני גם בנאדם די היפר וספונטני וכל מי שאני הכרתי פה כבד וממש ההפך הגמור ממני..
לפני 4 חודשים התפטרתי מהעבודה בגלל ריב שהיה לי עם הבוס(שאני עד היום חושב שהייתי צודק אבל שיהיה...) האמת שנסיתי לפני שבוע מנואשות לחזור לעבודה וקיבלתי דחייה..
מאז אני מחפש את עצמי במיוחד בתקופת הקורונה, שיש הרבה הגבלות..
אני מרגיש כל כך בודד היום.. בלי ממש אינטרקציה לאנשים, חברים בקושי נשארו ומי שנשאר מרגיש שעושה לי טובה שמדבר איתי.. כל הרשתות החברתיות לא מדברות אלי פייסבוק אינסטגרם טינדר וכל אלו, אולי בגלל שאני לא יודע לדבר שם כי אנשים שונים מאחורי מסך לפנים מול פנים (בעברי היה לי)
כרגע בסגר הזה אני מתנדב עם הרכב שלי רק בשביל לא להיות בבית, אבל זה לא ממש תעסוקה, נסיעה פעם בכמה ימים.. ואני משתגע מהלבד, בוואצפ מסננים אותי חופשי, או שעושים לי טובה שמדברים איתי, כל היום אני בבית חושב וחושב על החיים שלי והעתיד זוגיות, חברתית, עבודה ובא לי לבכות מהמצב והחוסר פתרונות... אני מנסה להישאר אופטימי אבל קשה לי..