״אני מכור לנשים ולהתאהבויות״. אני קופץ ממערכת יחסים לאחרת, איך עוצרים את זה?

היי, אני בן 24 ועד היום היו לי המון מערכות יחסים קצרות/קטעים. חשוב לי לציין שמעולם לא האמנתי בסטוצים והיו לי מעטים מאוד בחיי.

קצת על עצמי - במהלך הצבא עשיתי שינוי גדול בחיים ולקחתי את עצמי בידיים גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה שכלית. בנוסף, יצאתי עם בחורה בעלת אינטלגנציה במיוחד (גם מבחינה שכלית וגם מבחינתי מינית) שגרמה לי להתפתח מאוד.
היא לימדה אותי להיות קשוב לאישה וגם לפתח את השליטה והדומיננטיות הגברית שלי.

כתוצאה מכך הביטחון העצמי שלי הלך ונבנה ומצאתי את עצמי מוקף בהמון אנשים שרצו בחברתי ובפרט בחורות.
כולן פשוט נפלו לרגליי ולי זה היה כל כך נינוח וטבעי לכבוש אותן. באופן סדרתי זכיתי בכל בחורה שרציתי.

בעקבות ההתנהגויות שסיגלתי לעצמי והאופי שפיתחתי, הייתי שונה מאוד מכל הגברים הקודמים של אותן בחורות שיצאתי איתן.
בחיי היום יום הייתי חבר טוב, סבלני, כיבדתי, הקשבתי, נתתי המון תשומת לב ופשוט הייתי שם בשבילן לכל דבר.
בחיי הלילה שמתי דגש נטו על עינוג האישה (ההנאה שלי היא הסיפוק שלהן) ושמתי לי מטרה להיות הסקס הכי טוב שהיה ויהיה להן אי פעם.

נהייתה לי רוטינה קבועה - אני מכיר בחורה, היא מסקרנת אותי מאוד וכמובן מאתגרת אותי, אני כובש אותה, מקבל התואר של ״הגבר הכי מדהים שפגשתי״ וכמובן מחזיר בפרגון הדדי ועם המון אהבה.
כשההתלהבות הראשונה של ההתאהבות דועכת , הריגושים מורידים טיפה הילוך ומסך העשן של ההתחלה יורד, אני מתחיל להתערער ולהטיל ספק האם זה באמת הקשר המושלם בשבילי.
בשלב של הערעור, אני כמעט תמיד מחליט להיפרד.
אני יודע שאכיר מישהי אחרת ואני מעדיף להיות לבד מאשר להיות בקשר שיש לי בו ספקות.
מהר מאוד אני מכיר בחורה חדשה והרוטינה כמובן חוזרת.

לאחרונה, התחלתי קשר רומנטי עם מישהי שהייתה ידידה טובה שלי.
היא מכירה אותי ממש טוב ויודעת המון על העבר שלי וכמובן גם על ההתנהלות עם נשים בחיי, ובכל זאת בחרה בי.
היא אמרה שהיא רוצה אותי על אף שהיא יודעת שהיא עלולה להיפגע מאוד.
אני עף עליה כל יום מחדש.
היא אחת הנשים הכי מדהימות שפגשתי בחיים.
בא לי להילחם עליה, אני יודע שהיא כל כך שווה את זה.
מה שעצוב זה שהדבר היחיד שאני צריך להילחם בו, הוא בעצמי, ברדיפה שלי אחרי עוד.

לא מצליח לשחרר את המחשבה הזאת שחאלס, עזוב אותך, יש לך משהו כל כך טוב בידיים עכשיו. למה אתה רודף אחרי יותר מזה?
היא כל כך טובה ואני לא יודע אם אני מסוגל להכניס אותה לעולם שלי, כי היא בטוח תיפגע.
המחשבה הזאת שאני צעיר ושיש לי עוד מיליון חוויות לפניי לא מפסיקה לנקר בי.
איך מגיעים לשלב הזה שאומרים די? זה מספיק טוב לי.
אני לא באמת צריך יותר מזה.
בא לי אותה לתמיד.

תודה למייעצים וגם למי שהגיע/ה עד לכאן ❤️