אני ובן זוגי יוצאים קרוב לארבע שנים. לאחרונה, מדברים על חתונה והתקדמות משמעותית במערכת היחסים. לשנינו יש עבודה קבועה ומסודרת, ולכן שוקלים אף מעבר למגורים משותפים בדירה שכורה. כרגע כל אחד מאיתנו גר אצל ההורים שלו, ואנחנו נפגשים מספר פעמים בשבוע.
הבעיה שמתעוררת לאחורנה היא שאני מרגישה שהוא כבר התרגל אלי, לא מתאמץ בשבילי מספיק או שמשמעותית פחות מפעם. הוא פחות בא לבקר אותי בבית שלי כי אין לו איפה לישון אצלי, אז אני תמיד באה אליו. בכל פעם לוקחת תיק, אורזת דברים, עוה את הנסיעות הלוך-חזור מספר פעמים בשבוע. אני מרגישה הוא מתעצל לבוא לקחת אותי או בכלל לבוא אלי. גם בנושא חיפוש הדירה - אני זאת שמקדישה את רוב הזמן לחיפושים, טלפונים עם בעלי דירות, חיפוש והשוואות, כשהוא לא מתעב כלל בנושא. יש לי הרגשה שהחיים בבית הוריו עד גיל מבוגר יחסית גרמו לו לעצלות מסוימת, שבה הוא מורגל שדברים מוגשים לו על מגש של כסף. בבית הוא בדרך כלל לא עושה כביסות או מבשל לעצמו, וברוב הפעמים הוא נהנה מהמגורים המשותפים עם אימו כדי לא לעבוד קשה בכלל. אני יודעת שהמעבר מבית הוריו לדירה משותפת יהיה קשה עבורו, אבל רק ככה הוא יוכל ללמוד להיות יותר צצמאי ולהתפתח בכוחות עצצו.
החשש שלי הוא שנוח לו מאוד בבית, ולכן הוא לא מתאמץ בכלל לחפש דירה, לשלם שכירות או לטרוח בכל הקשור לניקיון הבית, כביסות, בישול וכו׳.
האם אני אסבול איתו כבעלי לעתיד? האם יהיה קשה מאוד להרגיל אותו שהוא שותף פעיל בעבודות הבית, ושעליו לתרום לניהול הבית בדיוק כמוני?
אציין שהוא עובד במשרה מלאה ולומד לתואר שני. גבר חכם מאוד, אני מאוד אוהבת אותו וחושבת שיש לו מוטיבציה ואמביציה לעשות המון דברים. פשוט, הכל מתמהמה ונדחה, וככה עוברות להן השנים מבלי שעשינו צעד אחד משמעותי כזוג.
אשמח לשמוע את דעתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025