יש לי בעיה קשה אני לא יכולה להסתכל לאנשים בעיניים

יש לי בעיה מאוד רצינית.
אני זוכרת שפעם לא הייתי ככה ,שהייתי נערה ז"א עד גיל 14 בערך לא הייתה לי בעיה להסתכל לאנשים בעיניים וגם לא הייתי כ"כ ביישנית ותמיד הייתי חברתית והיו סביבי אנשים הייתי מקובלת ותמיד היה לי מה להגיד .
אבל מגיל 15 ומעלה משהו בי השתנה.
בבית ספר לא אמרתי מה אני חושבת ,היה לי קשה להרים ידיים שהמורה שואלת משהו או להסתכל למורה בעיניים בשיחה פרטית או סתם בכיתה זה היה גורם לי להרגשה לא נעימה.
ואז בצבא התמודדתי עם קצת חרדות כמו לבצע כל מיני דברים ליד אנשים ,ולדבר בטלפון ליד אנשים פשוט הייתי מתחילה להזיע ונהיה לי רעד בידיים ,הבנתי שזה חרדה אבל מבחינה חברתית הייתי בסדר עם אנשים התחברתי אליהם וכו'.
ואז אחרי הצבא פשוט הפך להיות יותר גרוע ,קשה לי מאוד להסתכל לאנשים בעיניים אפילו לחברות הכי טובות שלי יש פעמים שאני לא יכולה להסתכל עליהן בעיניים ואותו הדבר עם הדודים שלי שאני הכי קרובה אליהם ,פעם לא היה ככה אבל כבר 3 שנים שאני ככה ,אני מרגישה גם שהאנשים שאני מנהלת איתם שיח ומסתכלת עליהם בעיניים, מרגישים גם לא בנוח איך שאני מסתכלת עליהם, וזה יוצר הרגשה לא נעימה לשני הצדדים כשאני מסתכלת עליהם. מספיק לי להסתכל עליהם שתי שניות ונהיה לי כאב בעיניים ומאבדת ריכוז, ופשוט מתה לסיים את השיחה .
גם לא נעים לי שאני גורמת להם להרגיש ככה,אז אני מנסה לא ליצור איתם קשר עין, אבל זה עוד יותר גורם להרגשה לא נעימה לצד השני (כאילו מתחמקת מהם).
אני באמת לא יודעת אם זה בגלל החרדה או שיש לי בעיה רצינית אחרת שאני לא מודעת אלייה.
אני כן חסרת ביטחון ויש לי חרדות חברתיות (כבר 3 שנים שקשה לי להתחבר לאנשים חדשים) מפחדת שישפטו אותי או מרגישה שאני אצא טיפשה לידם אז מדברת כמה שפחות ,יש פעמים שאני שוכחת איך מדברים ומתבלבלת במילים ,וקשה לי לנסח את עצמי ברמה גבוהה.
זה מקשה עליי גם בעבודה במיוחד שזה מקום שבו אני עובדת עם אנשים(אין לי מושג איך עד עכשיו החזקתי מעמד).
זה מאוד מקשה עליי ואני באמת מנסה להתמודד עם זה בעצמי כבר כמה שנים ,אבל לא מצליחה.
וללכת לפסיכולוג אני לא רוצה ,כי אני יודעת שאליהם אני בחיים לא אפתח אז חבל לבזבז זמן וכסף .
לכן יש מישהו שעבר או עובר את מה שאני עוברת כרגע?
והתמודד עם זה ? אשמח לשמוע איך מתמודדים עם זה ,טיפים או אתר שעוזר.
תודה.