אני מכירה בחור כבר כמה שנים ופיתחנו קשר ידידותי טוב.
הרבה מהחברים שלו נטשו אותו מסיבות כלשהן ואני היחידה שנשארתי בקשר.
הוא קטן ממני בכמה שנים והוא עובר חיים לא קלים.
המשפחה שלו קשה עליו מאוד והוא עובר ממקום למקום.. נפשית הוא מיואש מהמצב האישי שלו.
אני תמיד מייעצת ותומכת בו, מעודדת אותו עד כמה שאני יכולה.
הוא מרגיש שאני כמו אחות ואני רואה בעצמי את המהירות שהוא עונה לי כשאני שולחת הודעה ועד כמה הוא אסיר תודה על הכל.
אני טיפוס שלא אוהב לדבר עם חברים הרבה, אני צריכה כמה ימים של שקט עם עצמי כי אני אוהבת את השקט שלי לבד.
וגם בזמן האחרון אני עסוקה עם כמה פרוייקטים שזה די לוקח את הסבלנות שלי מדברים אחרים.
ביומיים האחרונים הוא מדבר איתי הרבה, שואל שאלות כדי שאני אתן לו עצה או שאני אקשיב לפריקה.
אני שמחה לעזור ותמיד אתן לו יד לעזרה, אבל נפשית אין לי כוח לשיחות האלה כל פעם.
לשמוע על הדיכאון והקושי והמחשבות לוקח לי את האנרגיה. זה מרגיש שאני הבן אדם היחיד שיכול לשמוע ולעזור בנושא הזה.
הוא תמיד שואל אם זה בסדר ואם הוא לא מפריע.. אני לא רוצה להשאיר אותו לבד ולא לנטוש אותו.
אבל האנרגיה שלי נשאבת עם הזמן כשאני בתקפיד שמקשיב ומעייץ.
מה נכון לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025