לפני שהתגייסתי התחלתי לעבוד במפעל היה לי נורא קשה פיזית רציתי לוותר ופתאום מישהי הלשינה עלי למנהל שאני מתגייסת בקרוב (שמעה שיחה שלי עם אחת העובדות) פיטרו אותי מיד זאת הייתה הקלה אבל סבתא שלי שעזרה לי להשיג את העבודה אמרה שזה פשוט מביך.
חצי שנה לא עבדתי אחרי זה ואחרי שהשתחררתי מהצבא ישר הלכתי לחפש עבודה היה לי ראיון ולא התקבלתי ואז קיבלו אותי לעבודה זמנית בתור דיילת ועברתי את ההדרכה ואני לא יודעת מה קרה לי אבל בשנייה האחרונה ברחתי והחלטתי שזה לא מתאים לי.
פעם שנייה התקבלתי לחנות, היה לי נורא קשה כי הסניף היה גדול ובחיים לא עבדתי בקופה והיו מיליון לקוחות ביום. היו אנשים ששנאו אותי מהרגע הראשון ורק גרמו לי לרצות להתפטר אז אחרי 3 חודשים פשוט נשברתי.
בכיתי כל כך הרבה בעבודה הזאת והייתי מדוכאת, הורדתי 5 קילו ולא רציתי לראות אף אחד.
אחרי זה החלטתי לפתוח דף חדש טסתי ועשיתי פסיכומטרי והחלטתי לחזור לעבוד היה לי קשה למצוא עבודה ואז נכנסה הקורונה ואף אחד לא קיבל אותי כי בקושי היה לי ניסיון.
אחרי *שנה* מצאתי עבודה סוף סוף בחנות שקשה לי ללמוד בה, העבודה נורא קשה בסניף גדול וצריך הרבה ידע ומי שחופפת אותי אין לה כוחות אלי. אני תמיד מרגישה שאני חייבת לברוח כבר אבל לא יכולה כי מי שמע על בנאדם כזה בטלן? אז אני מתמודדת וממש מנסה ללמוד לבד בבית ולא מצליח לי.
אני מרגישה כמו פחדנית שרק בורחת כשנהיה קשה (flight or fight) או משהו בסגנון אולי חוסר ביטחון.
בכל מקרה אני תמיד רגל אחת בדלת ה
בשנייה הראשונה אני בורחת כשקשה לי, איך להפסיק? לדעתכם זה פסיכולוגי? אני מגיעה עם מוטיבציה ורצון לעבוד ורוצה פשוט לעזוב ישר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025