חסרת אונים מול מערכת החינוך. מה לעשות?

שלום לכולם,

הגננת של בני בן השלוש שנמצא בגן טרום טרום חובה יצרה איתי קשר לפני כחודש ואמרה שהוא מפספס קקי לעיתים קרובות ועלי לטפל בזה והיא כמובן ממליצה שאפגש איתה ועם הפסיכולוגית החינוכית של הגן כדי שאותה פסיכולוגית תתן לי טיפים לעזרה במהלך הגמילה. משהו בטון הדיבור לא נתן לי מנוח ובאותו הערב צלצלתי אליה ורציתי לדעת האם יש עוד משהו מלבד הפספוסים, הגננת אמרה שלא. קבענו פגישה איתה ועם הפסיכולוגית ולצערי הפגישה התבטלה ונתבקשתי לצלצל אל הפסיכולוגית. צלצלתי אליה והשארתי מספר הודעות ורק אחרי שבוע וחצי היא חזרה אלי ושאלה האם הפספוסים קורים גם בבית, אמרתי לה שמדי פעם ואנחנו עובדים על זה. ושוב משהו בטון לא הרגיש לי נוח ושוב שאלתי את הפסיכולוגית האם מלבד הפספוסים יש עוד? היא התחילה להגיד שהילד לא יודע להשתמש במספריים והוא לא מחזיק נכון את הטושים ובגיל הזה הילדים כבר שולטים ביכולות האלה ועלי להוציא אותו לגינות אחה״צ. אלוהים הוא עדי!!!! הילד מבלה הרבה בגינות! כל יום אנחנו בחוץ והוא רץ ומשתולל! כל מי שמכיר אותי מחברותי ומקרובי צחק על הקביעה של הפסיכולוגית שהילד לא נחשף לגינות ואיך היא מהתבוננות של 5 דקות הגיעה למסקנה הזאת?! היא גם טענה שהוא מתקשה בפעלים. איך?! כל בוקר כשאנחנו ניפרדים בשער הגן הוא אומר לי - אמא אני אוהב אותך מאד! נכון שאת תביא לי שניצל בצהריים? ועוד הרבה פעלים! אבל הגננת לא שמעה את זה והסייעות עדות לכך ולהן אסור להתערב! במהלך השיחה הטלפונית הפסיכולוגית גם רצתה לדעת במה הילד מתעניין, אז סיפרתי לה שהוא נמשך לאתגרים רבים כמו התיאוריה הפיזיקלית לשבירת ספגטי, הוא כבר שולט היטב ברוחות השמיים ובעיקר מזרח ומערב וכל מיני כאלה. היא כמובן היתה המומה ושאלה מדוע הילד לא משתף פעולה עם הגננת ועם כל מיני פעילויות בגן כמו בובת טרול שמדברת (הגננת עומדת מאחורי הבובה ומשמיעה קולות)? אמרתי לה שככל הנראה זה לא מעניין אותו! גם אני אם אשחק איתו בסגנון שכזה הוא יפסיק אותי וירצה משחקי דימיון למשל.
לי נראה שאין עם מי לדבר. הפסיכולוגית רוצה שאביא אותו למרכז התפתחות הילד.
מרגישה שנכנסתי אל תוך מקום כמו מערכת החינוך שאינו מקשיב ולא סופר ילדים.