ההורים הדתיים של חברה שלי לא מקבלים אותי

אהלן,
אני בן 21 וחברה שלי בת 19, אני החבר הראשון שלה ואפשר להגיד שהיא שלי,
בדיוק חגגנו חצי שנה ביחד.

הקשר שלנו מאוד אוהב, מרגש כיפי ובריא, שיכול באמת להוביל למיסוד לעתיד טוב ביחד.

אני "מסורתי"- משרת ביחידה מובחרת, למדתי במסגרות דתיות, שנתיים במכינה קדם צבאית ישיבתית, אבל כרגע לא ממש קרוב לדת.
חשוב לציין שהבית שבו גדלתי מאוד "ליברלי", אחד ההורים דתי והשני חילוני,
מה שגרם לי לחוות משני הצדדים, ולדעת יותר לקבל את האחר, בפן הדתי.

חברה שלי בת 19 מבית מאוד דתי, מהמגזר שממנו הגעתי, המגזר הדתי לאומי, שלא בא בחשבון לצאת עם מישהו שלא חובש כיפה, או לא מקפיד על דברים בסיסיים.

היא מקבלת אותי כמו שאני, אוהבת אותי כמו שאף פעם לא אהבו אותי ואני באמת מרגיש שהקשר הזה מוביל לעתיד ביחד.

פה ההורים שלה נכנסים לסיפור.

בילינו יומיים יחד בחצי שנה,
ישנתי אצלה, למחרת נסענו לטייל והיה ממש כיף.

למחרת דיברנו בוואטסאפ,
היא חששה לספר לי על זה, שאני לא אפגע או משהו,
היא אמרה לי שההורים שלה תפסו אותה לשיחה, שאלו אותה שאלות על רמת הדתיות שלי, (למרות שהם יודעים שאני לא ממש שומר)

אמרו לה שהם יודעים שאני בחור נחמד וטוב עם ערכים טובים,
אבל הם רוצים את הכי טוב בשבילה, גם מבחינה דתית, שהם רוצים שהיא תמשיך את המסורת ושהילדים שלה לא יהיו מבולבלים דתית,
שהם רוצים שהיא תחפש בחור אחר, דתי.

היא אמרה להם שהיא אוהבת אותי ושזה לא ישתנה.

אמרתי לה, שממש חבל לי שההורים שלך לא מקבלים אותי,
אני מאוד מכבד ומעריך אותם,
אבל זה כבר בעיה שלהם, אני אוהב אותך ושיגידו מה שיגידו.
הקשר שלנו ימשיך כמו שהוא.

לא חושב שנפגעתי,
אני חושב שיותר התאכזבתי, שיש עדיין אנשים כאלה.
שחושבים על עצמם, לפני האושר של הבת שלהם.

ומה הקטע היותר מוזר?
אמא שלה הציעה שאני אבוא אליהם שבת,
מצד אחד, אני רוצה להיות עם חברה שלי, שכל רגע איתה שווה הכל אחרי שלא ראיתי אותה שבוע,
אבל מצד שני אני לא יכול להכנס אליהם הביתה כשאני יודע מה הם חושבים עליי ועל הקשר שלנו..

אמרתי לחברה שלי שאחזיר לה תשובה לגבי זה.

מה אני אמור לעשות?

ללכת או לא ללכת?

להגיד לחברה שלי איך אני מרגיש?

אני כל כך מבולבל מזה.

תודה רבה לכל מי שקרא ולמי שמגיב.
כל עצה או תובנה תתקבל בברכה