הוא גדול ממני בשלוש שנים ותמיד לא הסתדרנו, בערך כל אינטרקציה בינינו לא נעימה לי.. כשהייתי ילד קטן הוא היה מציק לי כל הזמן, גם מילולית וגם פיזית, והיום כששנינו בוגרים הוא פשוט משליט עלי את הסדר שלו.. אי אפשר לדבר בבית על משהו מבלי שהוא יכעס וישתיק אותי, אני מרגיש שהוא רודה בי ולא פחות מזה.
מהרגע שהתבגרתי יחסי הכוחות בנינו השתנו מאוד - אני לא מפחד שירביץ לי, לא מפחד לריב איתו, ולא מתקפל כשהוא דורש. אבל הוא עדיין חי בסרט הזה שהוא הבכור, וכפועל יוצא מזה מגיע לו כבוד של בכורים (?? אנחנו בישראל ולא הודו).. קיצר אני מצמצם אינטרקציה מולו, אבל גם כשאני מדבר עם ההורים על נושאים כלשהם הוא קופץ מהחדר ומגחיך את דעותיי ומקטין אותי. אני בטוח שיש לו בעיה קשה בגלל שאני ה'תינוק' שלקח לו את תשומת הלב ואילץ אותו להתבגר, אבל זה לא מקובל עלי הגישה המזלזלת והפוגענית שלו. הוא גם לא יודע גבולות - הוא יריב איתי על כמה אני מגוחך ואז אחרי שעה יתחיל להכנס לחדר שלי 'לשאול' חפצים. מה אני יכול כבר לעשות? עשרים אלף פעמים אמרתי לו שינתק איתי קשר אבל ההורים מתערבים והוא בא ומבקש סליחה. ואז אני בטיפשותי סולח - ואחרי יום הכל שוב מהתחלה
נמאס לי ממנו, מרגיש שנפל עלי בן אדם אגוצנטרי ונרקיסיסט כאח, ואני צריך לסבול את השנים שנותרו לי בבית בגללו.. אם יש הצעות התמודדות (פנימית ומול עצמי בעיקר) אשמח
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025