היי, יש לי בן סוג כבר כמעט שנה וחצי. מתחילת הקשר הבן זוג שלי ידע שאני מאוד בעייתית ויש לי שינויי מצב רוח קיצוניים (לא אובחנתי כרגע). אני תמיד מנסה למתן את עצמי. בזמן האחרון הקורונה מכבידה עלי גם כן, המצב בבית מכביד עלי, האבטלה וחוסר ההצלחה שלי בלימודים מרסקים אותי ובנוסף הבן זוג לא מקל עלי ופוגע בי המון עם הערות שלא מתאימות. אני מרגישה שאני קורסת אך מעדיפה לא לשתף אותו כדי לא להרוס לו את המצב רוח ולא להשפיע עליו ושלא יחשוב שאני דכאונית או הורסת שמחות. כשבאמת רע לי יאני תריכה תמיכה אני מדברת איתו אך לא מרגישה שאני מקבלת תמיכה, הכלה. הוא חושב שהכל אצלי בראש ושזה יעבור ושאלך להתעסק בדברים, כשאני אומרת לו שאני מתחילה ללכת לפסיכולוג הוא צוחק עלי. הוא פוגע בי בנקודות רגישות בלי שהוא שם לב והוא חושב שהוא בסדר, אנחנו נפגשים שלוש פעמים בשבוע ואני בוכה כל הלילה כשהוא ישן מרוב שרע לי או מהדברים שהוא אומר לי או מהחוסר הבנה במצב שאני נמצאת בו. אני אוהבת אותו אבל האם אהבה זה הכל? איפה ההכלה והתמיכה השינוי? אני מרגישה שאין אף אחר שיבין אותי ואולי באמת לא אמצא לעולם מישהו שיבין אותי.. מה לעשות? להפרד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025