אחרי זוגיות ראשונה שנמשכה מהתיכון ועד תחילת הלימודים באוניברסיטה, התאהבתי בבחור שלומד איתי.
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, כמובן שזה היה טריגר והציף הרבה שאלות שהיו לי בתוך מערכת היחסים, אבל הרגשתי שאני חייבת לבדוק את זה, שאני סקרנית לדעת מה עוד יש.
זה הוביל לפרידה מהחבר הקודם (שגם גרנו ביחד) ותוך חודש כבר התחילה מערכת יחסים חדשה עם הבחור מהלימודים.
בהתחלה היינו מאוהבים מאוד וידענו שאנחנו צריכים להיות ביחד, זה היה מרגש ומסקרן אבל גם מסובך בגלל הפרידה הטרייה.
ואז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. פתאום היינו ביחד בבידוד, העולם נעצר, הלימודים עברו לזום, ויצא שפשוט דילגנו על שלב הדייטינג ישר לזוגיות אינטנסיבית (שיש לציין שהוא מעולם לא היה באחת כזאת). עשינו הכל ביחד, למדנו, עשינו ספורט, גרנו אחד אצל השנייה, זה גם הגיע לזה שהוא הציע לי לעבור לגור איתו, אבל בגלל שרק לפני כמה זמן גרתי עם מישהו אחר הרגשתי שזה מהר מידי. כל המצב הזה הכניס המון מתחים ולחץ והיה מאיץ קשר רציני, דילגנו מההתחלה ישר לזוגיות רצינית כמו זוג וותיק.
לאט לאט הרגיש לי שהוא מתחיל להתרחק, נוצרו כל מיני ריבים על זה שהוא לא יוזם ולא מציע, ועכשיו אחרי שמונה חודשים ביחד הוא נפרד ממני.
מצד אחד הרגשתי את זה מגיע, מצד שני, קשה לי עם זה מאוד, מרגיש לי שפשוט שום דבר לא הסתדר כמו שצריך ובעולם נורמאלי הכל היה מתנהל אחרת.
מאז שהוא עשה לי את שיחת ה״זה לא את זה אני״ לא דיברנו, ופתאום אני מרגישה אליו המון געגוע ואהבה, אני רק מחכה שהוא ישלח לי שוב הודעה או יתקשר.
אני מתלבטת מה לעשות, אנחנו נמשיך ללמוד ביחד, אני אמשיך לראות אותו, קשה לי להבין איך אני ממשיכה הלאה, ואני תוהה אם זה בכלל קשר שאני צריכה להלחם עליו?
גם בזוגיות הקודמת וגם בזו הרגשתי שאני נותנת יותר, שאני מתפשרת, ובאה לקראת הבן זוג והוא יותר מתעסק בעצמו ובחייו.
יש בי תקווה ורצון שנחזור, ואני מרגישה שלא מיציתי את זה עדיין, אבל אני תוהה אולי אני פשוט לא יודעת להיות לבד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות