אין לי חיבור או תקשורת עם אחותי למה מצפים בין אחיות שיהיו החברות הכי טובות? אם זה לא הולך?

שלום לכולם , רציתי להתייעץ כאן אשמח לעצות :)
יש לי אחות בת 24 שהיא כל הזמן מבקרת אותי , איך אני מתלבשת, איך אני ניראת, מה הגובה שלי , מה המשקל שלי , איזה סוגי ספורט אני אוהבת לעשות והאם הם נכונים לי ( היא לא מאמנת כושר) כל דבר שמופנה אליי ממנה הוא קטנוני, או בא מלווה בכעס וקנאה ... מה אני לומדת במה אני עובדת, רוב הזמן אני פשוט מתעלמת ממנה .. מה שגם אין לנו קשר אישי . אפילו בטלפון או שיחות ווטצאפ אנחנו לא מדברות . אבל אנחנו חיות כרגע באותו הבית של ההורים שגם הבית הוא קטן מאוד . אז היא פשוט מרשה לעצמה לבקר אותי כל הזמן ... יורדת על מה שאני לובשת , שאפילו אם זה לא הטעם שלה אני מבינה את זה . אבל אני לא צריכה לבקש ממנה אישור מיוחד איך להתלבש ואת זה היא לא מבינה .. גם כל הזמן יורדת על הלימודים שלי ומה שבחרתי ללמוד ולעבוד (לפחות יש לי עבודה לאומתה שאין לה עבודה והיא מוצאת לחיות על חשבון ההורים שלי לא עצמאית במיוחד ) אני גם לא חושבת שיש לה המון חיי חברה , לפעמים אני עושה שבת אצל הבן זוג (היא וההורים שלי לא יודעים עליו בנתיים) אז היא כל הזמן מטיחה בי ״את הולכת לגברים את ככה וככה ״ הגעתי למצב שאני פשוט לא מעונינת לשתף אותה או לספר לה על החיים שלי. באופן כללי כרגע אנחנו חיות באותו הבית אני מנסה להימנע מעימותים מיותרים איתה , אין לי חיבור איתה והיא לא מעניינת אותי אף פעם לא היה בנינו לא חברות ולא תקשורת בסיסית בין בני אדם והאמת שהיא גם לא חסרה לי יש לי עוד אחים שאיתם יש לי קשר מצוין ויש לי חברות טובות שאיתם אני מתייעצת ומדברת על הכול , ויש לי בן זוג שאני אוהבת , אז למה אחיות צריכות להיות חברות הכי טובות ?! אם זה מה שמצפים וזה לא הולך ואף פעם לא הלך שתינו מאוד שונות היא גם מאוד דתייה וקרובה לדת לפעמים גם מאוד שמרנית יתר על המידה ומוצאת להטיח בי את האורח חיים הפרמיטיבי שלה , שלי זה לא מתאים אני בחיים שלי רוצה לבלות, רוצה לצאת, ללכת לים בשבת , ללכת לסרט בשבת, ולא מעונינת להיות דתייה גם לא מתנצלת על זה בפניה או ליד ההורים שלי שהם דתיים אני לא רוצה להיות דתייה מעולם גם לא התחברתי לזה ולא רציתי ואני לא חושבת שאני זקוקה לה או שהיא עוזרת לי בדברים מסוימים ממש לא , הרבה אנשים ששמעו את הסיפור הזה אמרו שהיא מתנהגת ככה מקנאה , אני לא יודעת אם זה באמת מקנאה , משנאה או אולי שהיא צורכת יותר תצומת לב מההורים שצריכה תמיד תצומת לב או בגלל שבאמת אין בנינו תקשורת אני מנסה לשדר לה אנרגיה טובה , לתת לה פידבק לא לצאת מגעילה כי אני מבינה שיש לה איזה שהיא בעיה כנראה נפשית או שכלית או שהיא לא מודעת שהיא צריכה לקבל טיפול , גם בדברים הפשוטים של היום יום . מי שחווה סיפור דומה אשמח לעצות :)