חסרת חשק, מה אני עושה כאן? מה התפקיד שלי? מה בעצם משמעות האנושיות?

שלום.
אתחיל ואומר שאני באמת לא יודעת מדוע אני רושמת כאן את שעובר עליי, מקווה שלא, אבל אולי לקצת תחושת הזדהות, תמיכה, מה שכן, אני לא מתכוונת לעשות עם זה כלום אז אין צורך לדווח.
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בחורה מאוד רציונאלית ופסימית, בשנים האחרונות יצאתי בשאלה ואני מרגישה שהראש שלי כל כך מלא בשאלות שאני כבר לא מצליחה להתקיים כשהם רצים לי בראש,
מה אני עושה כאן? מה התפקיד שלי? מה בעצם משמעות האנושיות? האם אלוהים הוא באמת רק יצר הדימיון של האדם השמרני? למה בתור אישה נגזר עליי תמיד להיות בעמדת נחיתות? בעמדת חולשה? בעמדת פחד? למה אנשים מונעים מכסף ומאינטרסים אישיים? למה יש כל כך הרבה שחיתות וחוסר צדק? האם לעולם זה ישתנה? קשה לי מאוד, אני מרגישה שכל דקה שעוברת היא פשוט נטל גדול מדי, אין בי כוחות ליצור חברויות, לצאת עם גברים, לעבוד, להתאמן, אני מרגישה שאין בזה טעם, הרי כל הנאה היא הנאה רגעית, אז בשביל מה לי? דברים שבעבר היו גורמים לי להנאה כמו יציאות, ריקודים, אוכל, סקס, פיתאום מרגישים לי כל כך רגעיים, ולא הנאה אמיתית.
אני חיה במשפחה דתית ואני מרגישה לחץ תמידי, ללמוד, להתחתן, להביא ילדים, להיות נחמדה לכל משפחתי גם אם אינני מסכימה עם דרך החיים שלהם(שבעקיפין פוגעת בי), להמשיך לחיות בישראל, לכבד את החגים ואת השבתות למרות שאני לא רואה בדתות ובפרט בדת היהודית שום טעם אמיתי לחיים.
מבחינתי כל דת שמבוססת על חוסר שיוויון וחוסר צדק, זו דת שלא מתאימה לי.
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כל היום מתבודדת בחדר, בוכה, מתעצבנת, נושאת על הלב שלי את כל הבעיות של העולם, ולא מצליחה להתנתק מהם, רק מדלגת מאפליקציה לאפליקציה, רק רוצה שיגיע הערב ולא אצטרך להתמודד עם אף אחד, בערב מתמסטלת ורק לא רוצה שיגיע היום שוב.
אני לא אעשה לעצמי כלום, כי המשפחה שלי לא אשמה במה שעובר עליי, ואני לא רוצה שתיענש בגללי, גם אינני יודעת אם יהיה לי טוב יותר אם אני לא אהיה כאן.
אבל אני פשוט מרגישה חוסר אונים מוחלט, כל היום קוראת דברים שקורים בעולם ולא מבינה למה שמישהו ירצה לחיות בעולם כזה מושחת, שמטרידים, אונסים, מכים, ומתעללים בחסרי האונים וחסרי הישע, שאנשים מתנכלים לנשים ולעולם לא יבינו כמה קושי יש בלהיות אישה במרחב הציבורי, במיוחד במדינת ישראל. שאנשים הורגים אחד את השני בגלל סממנים טכניים ולא רלוונטיים כמו מין, נטייה מינית, דת, גזע וכו... שאנשים הולכים כמו עדר אחרי ספר שספק נכתב ע"י "ישות דמיונית כל יכולה" ובספר הזה משפילים נשים, אונסים ילדים, רוצחים אנשים, מסרסרים בנשים, מתגזענים לכולם, בשביל פאקינג שום דבר!!!! בשביל אמונה במשהו דמיוני.
אני מרגישה שגם אם אני אתן את חיי על מנת לגרום לשינוי בתחומים הנ"ל, העולם יישאר אותו דבר.
אז למה לי? למה שאני אהיה במערכת יחסים אם גם ככה רוב הסיכויים שהיא תיגמר בדמעות? למה לי להביא ילדים, אם אני יודעת בוודאות, שהם ייפגעו, ולא יהיה לי מה לעשות על מנת להגן עליהם? האם להישאר במדינה כזאת? שמקדשת את האדמה יותר משהיא מקדשת את החיים!!!!?!?! ואם לא, אז לאן אלך? הרי בכל מקום קשה, בכל מקום לא צודק.
יושבת עם אנשים והם זורקים הערות "כל הערבים ככה" "וכל הנשים ככה" "ומגיע לה שהיא נאנסה, תראו איך היא התלבשה" "אם הוא ערבי, אז מגיע לו למות" "הוא יהודי-אז הוא רק נער שלא מבין כלום מעצמו" "נשים לא צריכות לקבל ייצוג במרחב הציבורי" "הוא לא אנס אותה, היא(ילדה) פיתתה אותו" "היא צריכה לכסות את עצמה- כדי שהוא לא יתפתה"
ובכל פעם שאני שומעת משפטים כאלה בורים,
מאנשים שיש להם כל כך השפעה,
זה גורם לבטן שלי להתפוצץ.
אני יודעת שאני מלנכולית, ואני יודעת שאם אני אלך לפסיכיאטר/פסיכולוג הוא ייתן לי כדורים שיעלו לי את מצב הרוח, אבל למה לי לקחת כדורים שיקההו את הרגשות האמיתיים שלי? הרי אני לא מדמיינת, אלו דברים שבאמת מתרחשים, מה אני אמורה לעשות, פשוט להתעלם מהם?
בכל מקרה, אחזור על זה שוב ואומר, שאין סיבה לדווח עליי כי אני לא אעשה לעצמי שום דבר, רק רציתי לפרוק קצת.
תודה על ההקשבה.