לתת את חיי למען המדינה או לעזוב את זה בצד?

שלום לכולם ותודה על זמנכם, אני אספר על עצמי בכמה מילים.
אני בן 21 , השתחררתי לפני 3 חודשים מהצבא, מאז ומתמיד המשטרה עניינה אותי, החוק, "לתפוס את הרעים", אני אפילו לא זוכר חג פורים אחד בילדות שלא התחפשתי לשוטר אבל כמובן זה היה סתם בראש ולא משהו רציני..
בשירות הצבאי שלי הכל השתנה מקצה לקצה, משום מקום עברתי מיונים ועוד מיונים לתפקיד מודיעיני חשוב ומסווג. עשיתי דברים שכדי להגיע אליהם במשטרה ולהתקבל צריך להגיע לגיל 40 לפחות (כדי להיכנס לקורס , אבל כידוע הצבא זה גוף צעיר ועם יותר אפשרויות)..

בקיצור, נהנתי מאוד מהשירות, רובו הרגשתי שאני נותן מעצמי ואני חלק ממשהו גדול (עד השביזות שבסוף יש לכל חייל)

כשהשתחררתי לפני 3 חודשים ועד עכשיו הרגשתי שאיבדתי את עצמי, רגע לפני אתה בדיונים עם סא"לים ופתאום אתה כלום, הרגשתי כאפה רצינית, ריקנות, חוסר מעמד.. הכל בבום נפל. השחרור..

חשבתי מה לעשות עם עצמי, עוד לפני שהשתחררתי והיה לי ברור שאני אלך ללמוד תחום שנשמע לי מעניין, כמובן שהתייעצתי עם אנשים והכל, ובסוף נרשמתי ללימודים סה"כ 5 שנים שבסופם אני מסיים מהנדס בניין. הלימודים מתחילים בעוד כחודש וחצי.

ואז המחשבות התחילו, זה הקריירה שאני רוצה? אני אוהב להרגיש חלק ממשהו גדול, שאני עושה למדינה שלי, שאני תורם מעצמי.. אולי אני אנסה את מזלי ואשלח קורות חיים לשבכ/מוסד?
אני עדיין לא הגעתי לתשובה. אני מתוסבך עם עצמי..
מצד אחד עבודה של מהנדס בניין כנראה רווחית מאוד והרבה פחות שעות עבודה (8 עד 4 וסוגר משכורת התחלתית 15 אלף), מצד שני אני לא בטוח שהלימודים האלה בשבילי, ומצד שלישי אני פוחד לפספס משהו שאני אולי רוצה (גם על הריירה בשירות המדינה אני לא סגור)
(חשוב לציין שלהתגייס למשטרה לא אופציה בשום צורה, אני לא אכנס לגוף המגעיל הזה)

ולאלה שחושבים אתה השתחררת רק עכשיו קודם תחשוב עם עצמך, אתם צודקים מצד אחד , ומצד שני מרגיש שמאוד חבל לי על הזמן, לימודים מתחילים פעם/פעמיים בשנה ואני לא רוצה לפספס ולמשוך את הזמן כמו הרבה אנשים שאני מכיר ו3 שנים אחרי השחרור עדיין מחפשים את עצמם בבית קפה..

מה אתם חושבים שאני צריך לעשות? אני אשמח לשמוע מהניסיון שלכם..