היי,
כשהייתי קטן בטח כמו כל הילדים חשבתי שאמא שלי הכי טובה והכי חכמה והכי מושלמת והכי אוהבת והכי משקיעה וכל הדברים האלו.
כשהתבגרתי והתחלתי לצאת מהילדותיות ראיתי שזה לא ממש מדוייק... היא מזניחה הרבה, לא מתעניינת, עושה המון טעויות ועוד.
לקח לי לא מעט שנים לצאת לחלוטין מהדרך הילדותית לראות אותה ועכשיו אני מאמין שאני רואה אותה פחות או יותר איך שהיא באמת - אשה עם הרבה הפרעות נפשיות, חרדתית מאד, שתלטנית-על, מוזרה קצת או הרבה תלוי בסיטואציה, יכולת אפסית לפתח קשרים עם אנשים, רכלנית-על ועוד.
זה לא רק אני חושב את זה... הרבה מבני המשפחה שלה ניתקו איתה קשר, אפילו אמא שלה (סבתא שלי שכבר לא בחיים) אמרה לי עוד כשהייתי נער שמשהו בה לא בסדר...
כשאני מסתכל אחורה על הילדות שלי היא לא באמת השקיעה בשום צורה. אף פעם לא התעניינה, לא עשינו אפילו פעם אחת כל החיים "שיחת נפש", לא הביאה לי את המכונית שלה כשהוצאתי רישיון, אף פעם לא חיבקה, נישקה אולי פעם אחת בכמה שנים. חוץ מזה היא עשתה הרבה טעויות כמו לשלוח אותי למוסדות לימוד שלא התאימו לי, לא פיתחה כשרונות שהיו בי, בקיצור - המון הזנחה וחוסר תשומת לב. ואני ממעט, אני יכול לכתוב עוד על דברים לא טובים שהיא עשתה.
אז השאלה היא איך אמור להיות "קשר" (relationship) איתה עכשיו כשאני בוגר?
בואו נגיד שאם לא הייתה אמא שלי בחיים לא הייתי רוצה שום קשר איתה.
גם כשאני מגיע להורים לבית (אני גר בעיר אחרת, כרגע רווק) פעם בכמה שבועות / חגים וכדומה, היא מתנהגת בצורה קצת מוזרה, שוב - אף פעם לא באמת מתעניינת, לפעמים יש הרגשה שמעדיפה שלא הייתי מגיע לבקר וכל מיני דברים מוזרים אחרים.
אז מה אני אמור להרגיש?
איך אמור להיות הקשר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025