חברות הכי טובות שלי ניתקו איתי קשר

היי לכולם
אני חיילת בת 19 כמעט שנה משרתת, התגייסתי סוף קיץ שעבר בסוף יב'.
בכיתה יב היה לי חבורה של חברות הכי טובות- אנחנו 6 בנות, לא ממש מקובלות חברתית, בתיכון היינו בערך החברות היחידות אחת של השניה בזמן שבשכבה היו חבורות ענקיות וגם של בנים ובנות יחד.
היינו די מנודות אפשר להגיד.. אבל בסדר מבחינה חברתית.
בכיתה יב' אחת החברות-נקרא לה ד', עברה מבית פשוט בדירה בבניין בעיר, לוילה ענקית בישוב עם בריכה וג'קוזי, ומיד כל הבנות בחבורה החלו להתחבר אליה ולהפגש איתה.
גם ביב' לא הרבינו להפגש, מלבד מוצאי שבת. אציין שרובנו ביחד בחבורה מכיתה ט'- שזה לא מעט זמן.
אני עברתי תהליך של "התחזקות" מבחינה דתית, מילדה חילונית לגמרי, החלטתי בכיתה יא' להתחיל לשמור כשרות ושבת כהלכתה.
בחורף של יב' אני וחבר שלי התחלנו לצאת, הוא שנה מעלי ולא גר איתי בישוב, כיום לוחם. הוא מדהים והכי אוהב אותי בעולם.
אמהמה שלא יוצא לי ולחבר שלי להפגש הרבה מכיוון שאני משרתת בבסיס סגור וסוגרת אחת לחודש, ועכשיו בקורונה אני עושה 11/3, והוא לוחם כך שמן הסתם הוא סוגר הרבה ולפעמים יוצא שיש לנו יציאות הפוכות, שזה בכלל מבאס. אבל מתרגלים תודה לאל.
בקיצור בסוף יב' כל אחת הלכה לדרכה- ד' למסלול ייעודי לקצונה, פורחת בצבא ועוד מעט מקבלת ארון, 2 משרתות בתפקידיים פיקודיים ביחד עם ד' בבסיס, אחת לא ראיתי מלא זמן משרתת בצבא גם והחמישית בשנת שירות.
הגענו לצבא ובהתחלה הייתי באה ברגל אחרי ארוחת שישי לחברה- ש', והיינו מפטפטות ויושבות לדבר כי אני שומרת שבת.
בימי חמישי שיצאנו מהבסיס היינו נפגשות אני ש' וג'- בת נוספת ויוצאות לברים ומסיבות ביחד עם עוד חברה שבשנת שירות.
לפני חודש היה לי יומולדת וערכתי מסיבה קטנה בבית עם 9 בנות בערך- רובן היו הן, ושם הייתה אכזבה גדולה.
אחרי חודש שלא ראיתי אותן בערך כי היו יוצאות למסיבות בשישי בערב בעיר- אני לא נוהגת בשבת והן יודעות זאת אז נאלצתי לא לבוא ולראות במוצ"ש שנפגשו.
הן הגיעו למסיבה הקטנה כולן בחצי שעה 40 דק' איחור, התאכזבתי מאוד כי הייתי בטוחה שיבואו לעזור.
ממש השקעתי קניתי מלא כיבוד ואמא שלי הכינה הרבה אוכל ועוגות- והן כולן חתכו הביתה די מוקדם, הדבר לקח ממני הרבה תסכול ועצבים, לא מולן.
מאז לא נפגשנו,
הן לרוב נוסעות לד' לבריכה שגרה בישוב רחוק מאיתנו בשישי בערב, יוצאות בשישי בערב, ובשבת בצהריים נוסעות לבלות גם
ואז כשאני שואלת אותן בחמישי אם הן רוצות להפגש הן אומרות שאין להן כח כי חזרו מהבסיס או במוצ"ש הן אומרות שהן עייפות כי נפגשו ויצאו כל היום (אני רואה את זה באינסטגרם).
שוב, חבר שלי לא יוצא הרבה.
והרבה מהתסכול הזה יוצא עליו ועל המשפחה.
אני מרגישה שלחברות לא אכפת ממני ושניתקו איתי קשר כי יש לי חבר (הן כולן רווקות מאז ומתמיד) וכי אני חיה אורח חיים דתי ושומרת שבת.
וזה ממש מתסכל אותי.
אין לי חברות דתיות גם שחיות אותו אורך חיים שלי ואני יכולה ללכת אליהן בשישי בערב ושבת בצהריים.
יש הרבה סופשים שחבר שלי סוגר ואני יוצאת והחברות מהתיכון עסוקות ואני לבד רק עם המשפחה וזה גם לפעמים לא, וזה מתסכל.
הדבר משפיע עלי גם בצבא אני מרגישה לבד.
והרבה פעמים מרגישה תלותית בחבר שלי כי הוא היחיד שנותר לי לצאת איתו ולעשות דברים כייפים כמו טיולים ומסעדות..
לחבר שלי יש המון חברים מהישיבה והמשפחה.
הרבה מהתסכול יוצא על המשפחה והם רואים שאני לבד.
לא יודעת מה לעשות.