איך ממשיכים הלאה?

עד גיל 25 מעולם לא הייתי בזוגיות עם כל המשתמע מכך. אני מאוד ביישנית, מתקשה להיפתח ומצליחה להרחיק ממני את כל מי שמנסה להתקרב.
לפני שנה חזרתי לקשר אינטנסיבי עם ידיד טוב שלי מזה כ-10 שנים, וזה התפתח לזוגיות למרות שניסיתי לברוח מזה, וזה פשוט קרה. יצאנו במשך שנה והיה שם כל מה שאני מחפשת- הכלה, הקשבה סבלנות אין קיץ, חוסר שיפוטיות ומלא אהבה. לא היו שם ריבים בכלל, הייתה שם חברות, היה שם שיח פתוח לפחות מבחינתי, לא הפריע לו שאני בתולה וצריכה סבלנות ואני גם לא התביישתי בזה פתאום, לא הפריע לו שאני נאטמת לפעמים ונסגרת כשקשה לי- הוא היה שם בשבילי תמיד ולא משנה מה. לצערי דרכנו נפרדו אחרי שנה באופן קצת לא צפוי, מצד אחד בגלל פערים של ערכים משותפים וראיית עתיד משותפת - אני אתאיסטית והוא בצד השני של הסקלה. ומצד שני, אני עשיתי טעויות ולא השקעתי מספיק זמן בקשר (התרכזתי בלימודים העמוסים ובעבודה) במקום להתרכז בפרטנר שלי בחיים.

היה לי זהב בידיים ואיבדתי איתו, לחזור אליו זו לא אופציה כי הוא לא מעוניין בזה, וכרגע אני עסוקה בלהפיק לקחים וללמוד איך אוכל להיות בת זוג טובה יותר בעתיד ובמקביל מנסה להתגבר על הפרידה ולעבוד על עצמי כדי לא להיסגר. הרגשתי לראשונה בחיי מה זה זוגיות, ואני לא מתכוונת לחזור אחורה כי זה היה ממלא בטירוף.

אני חושבת שמה שמפריע לי להתקדם הלאה זה בעיקר השאלה- האם אני יכולה לפתח זוגיות עם אדם זר? האם בכלל תהיה לי זוגיות נוספת?
אני חושבת שסוד הקסם היה בסיס של חברות, שידעתי שמדובר באדם עם כוונות טהורות, ולכן הצלחתי להיפתח, להוריד מגננות ולהתמסר במאה אחוז.
איך אני אמורה לסמוך על אנשים בחוץ כשכל מה שהם מחפשים זה מין זמין? עוד תמונה יפה לאינסטגרם? כאלו שאם לא נכנסת איתם למיטה אחרי שני דייטים הם מתקדמים הלאה, ואם את לא נראית כמו מינימום דוגמנית אז תתקדמי. מרגישה שאין שום דבר אמיתי שמחכה לי שם בחוץ, וזה מבאס אותי וגורר אותי למחשבות על מה שהיה לי ומה שאיבדתי, וזה בטח לא בריא לי.

ברור לי שהייתי חוזרת לאקס כי אני מאמינה שהיה ביננו משהו מדהים, אבל משיחות חוזרות ונשנות עם הפסיכולוגית והחברות הקרובות, אני לאט לאט מבינה שעליי להתרכז כרגע רק במה שאני יכולה לשלוט בו רק במה שתלוי בי- וזה להתקדם הלאה ולבנות משהו טוב יותר אולי.
מה שאף אחת מהן לא יודעת לתת לי תשובה ולכן החלטתי לשתף עם אנשים זרים לגמרי, זה איך?
איך עושים את זה עם התחושה שכולם בחוץ רוצים אותך במיטה ומהר, כשברור שאף אחר לא רואה מעבר לחומות שלך (כי למה להתאמץ עם השפע שבחוץ) ואף אחד לא באמת הולך להתאמץ ולנסות להכיר אותך או לבנות איתך חברות ואמון קודם לפני הכל? ברור שלי שגם אני צריכה להוריד את המגננות ולו במעט, אבל איך עושים את זה כשאת יודעת שאף אחד לא יכול להכיל אותך כמו שהאקס הכיל אותך?