לא מצליח להינות מהחיים כמו שהייתי רוצה

אני בן 18,כיתה י''ב,ממש תיכף מסיים....
איכשהו שרדתי את הלימודים למרות הקשב וריכוז שלי,עברתי כמעט את כל המקצועות אבל נשארו לי קצת ואני שונא ללמוד ולא מסוגל לשבת וללמוד כי לא בא לי...
אני מתגייס באוגוסט,לא יודע לאן,לא יודע לאיפה,אני רזה שוקל 45 קילו...
אני נראה יחסית לא רע אבל לא יוצא מהבית(רק לחוגים או לאבא שלי שגר בבת ים),אני כל הזמן במחשב(כל יום כל היום),מאונן גם מדי פעם כי אני לא ממש מסוגל לפתח קשרים עם בנות תלת מימדיות נקרא לזה(במציאות)...
מדי פעם אני יכול להיות מאוד ילדותי למרות שיחסית להרבה בגילי אני מאוד בוגר...
הורס לעצמי את החיים...
אני לא נהנה מכל הגיל הזה,כי אני שונא מסיבות וחברויות מרובות(כמות רבה של אנשים) והכל...
הגוף שלי מתנוון ואני פשוט לא עושה כלום עם עצמי,מעין ספק עצלנות,ספק קריאה לעזרה,ספק פחד....
אני בן אדם לחוץ,ביישן,מופנם,סגור ובעל ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוכים מאוד....
מודע לעצמי בקטע הזה,הלכתי למיליוני סוגים שונים של עזרות ולא הצלחתי לעזור לעצמי...
כנראה לא רציתי את זה מספיק...
אני לא ממש יודע מה אני רוצה מהחיים שלי בקטע החברתי ובכלל בעתיד...
מכיתה א' אני שר ומתעסק במוזיקה ומכיתה ז' כותב...
מכיתה י' התחלתי ללמוד משחק....
החלומות הנוכחיים שלי זה לכתוב סרט על חיי,סרט נוסף שכבר כתבתי,ללמוד משחק וגם לעסוק במוזיקה וליצור ולעשות...
מפחד שלא תהיה לי בגרות ושכל החיים ייעלמו לי כי לא תהיה לי בגרות...
אני כן רוצה חברה(מעולם לא הייתה לי,לא התנשקתי ולא התנסיתי),אני כן רוצה אבל אני רחוק משם כרגע ממש ככה שזה לא יקרה לדעתי כרגע...
אני רגיל כל הזמן להיות לבדי ואני מתנהג מוזר כשאני בחברת אנשים...
אני בן אדם מאוד מעניין למרות שיש מעניינים ממני...
אני יחסית צנוע,אני נחמד ומתחשב...
אני יודע שחלק יגידו שהם לא מבינים איפה הבעיה...שהכל טוב,שיש לי כל כך הרבה כישרון ופוטנציאל ושאני חייב לעשות משהו עם החיים שלי...
אני בעצמי מנסה להבין מה אני עושה לא נכון?
החפירות שלי בפייסבוק כדי לתפוס תשומת לב מאנשים,הרחמים העצמיים וזה שאני גורם לאחרים לרחם עליי כדי לקבל תשומת לב...
הלחץ שלי מהמין הנשי,הילדותיות שלי,הפחד הזה מלקבל ביקורת ולשים פס על כולם...
כל הקטע הזה שאני מתייחס לבנות בתור משהו פיזי לפעמים,כי אני מתגרה,מה לעשות,זה הגיל הזה...
אני מפחד שבמציאות מרוב שכבר זה היה לי בראש אני אתאכזב ולא אהנה מכלום...
ממגע איתן אני אהנה כי זה נעים ויש להן ריח ממש טוב אבל אני פשוט מפחד,מבינים?
זה לא הסטטוס הראשון והאחרון שלי לבקשת עזרה בחיי...
ופה הבעיה...
משהו חוזר על עצמו,משהו שתוקע אותי...
אני רוצה לשנות תדמית ולהיות אדם שמח ואופטימי אבל אני פשוט אנטי ואומר לא להכל...
ובטח יהיו כאלה שיגידו אז תישאר ככה,אני נשאר ככה כי זה מה יש כרגע ואני פשוט מפחד להתחיל לבנות שבלונות חדשות וליצור אדם חדש(באופן חלקי כמובן) מהשבלונה הקיימת...
חשוב לי שתדעו שאני אדם ששווה להכיר ושווה למאבק איתו על כל זה...
למרות כל מה שאומר אחר כך שאני לא יכול,ולא מתאים לי,ואני מפחד,ואני ככה ואני ככה...
אני בן 18 ואני רוצה לחיות,הבעיה שאני לא יודע מה זה אומר בשבילי לחיות,מה זה אומר בשבילי להנות,מה יגרום לי באמת לאושר...
אני לא סטוציונר ולא מניאק שיתייחס לבחורות כמו לשק בשר,כאילו אני לא אתייחס אליהן רק בגלל הגוף שלהן...
חשוב לי הרבה דברים בבנות...
הקול,העיניים,הגבות,האופי...
וכמובן שאצטרך להתפשר,אבל ככה זה...
אני מודע לכך שפעמים רבות אני גם עונה לעצמי על השאלות שלי,אבל אני רוצה שתענו לי בכנות,ותנסו באמת לעזור לי לעזור לעצמי :)
תודה