יש לי בעיה מאוד גדולה שמטרידה אותי, השנה אני מסיימת ללמוד תואר בעיצוב פנים + גרפי במכללה למנהל, אני יודעת שיש המון כאלה שהם כבר שנתיים אחרי התואר שהם בני 29,30 ועדיין לא מצאו עבודה בשוק! יש לי חברה שסיימה שנה שעברה והיא אומרת שעכשיו בכלל הקורונה נהיה עוד יותר קשה למצוא עבודה, אין לי אנגלית ברמה טובה, ויש לציין שהמרצים כל הזמן במכללה הורידו אותי, לא האמינו בי, כל התואר עשיתי עבודות לבד כשכולם עשו בקבוצות-גם כי אף אחד לא ניסה לצרף אותי לבד.. למרות שידעו שאני ישאר לבד.. או שפשוט העדיפו לא לעשות איתי עבודות, בכל מקרה בכל התואר הזה כל הזמן הזה המרצים לא האמינו בי! ואז הודו בסוף הקורס שהם טעו.. והם לא האמינו שזאת אני עשיתי תעבודה... כי הם היו בשוק מהתוצאה.. וזה פשוט נבע מהרצון של להוכיח כל הזמן אחרת-שהם טועים ושאני טועה!
יש לציין שאין לי תמיכה מהבית אבא שלי אמר לי דברים נוראים שאני אפס,ושאני לא ימצא עבודה בתחום ושהיתי צריכה ללכת ללמוד להיות רופאה ואני כלכך מפחדת שעשיתי טעות איומה של חיי.. כי גם בתואר סבלתי והיתי צריכה להוכיח את עצמי.. וגם אין לי תמיכה מהבית מרגישה שאין לי כבר כוחות נפשיין להתמודד עם כלום, במיוחד אם אני לא ימצא עבודה בתחום,איך אני יוכל להסתכל לאבא שלי בעינים? ולהגיד לו נכון היתי צריכה להקשיב לך..כרגיל רתה צודק.. כלכך מפחדת מהיום של אחרי...
אשמח לעצה,תודה רבה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות