היי אני בן 24 מ... אני יש לי בגרות עשיתי צבא בתור לוחם עברו שנתיים לשחרור אני לא יודע איך אני במצב כזה שאני בודד אין לי עם לדבר אין לי למי לספר מה שעברתי כל יום מה עשיתי מה עשו לי אין לי כלום אני רק עוזר לכולם ואנשים רוצים שאני ידחוף אני אוהב את זה אבל מי יעזור לי מי ישמע אותי בלי ללעוג או לצחוק אני גדלתי בתור ילד דתי אישית לא מהבית מהיסודי הייתי צדיק כזה שומר עיניים שומר נגיעה הגעתי לתיכון הבנתי שצריך לשחרר קצת אבל אני ביישן ואני אוכל את עצמי כל הזמן לא יודע לדבר עם בחורה מה להגיד לה איך להתחיל שיחה אני ניראה טוב גבוה חטוב שחום אני לא אוהב להחמיא לעצמי אני אדם שמכבד אנשים מאוד את ההורים את אחים שלי אבל בחיים לא הרגשתי שאפשר לדבר איתם על דברים שמציקים לי אני שומר בלב ובוכה כל לילה ומתחנן אולי תיקח אותי לא באלי להיות פה אין לי אומץ לעשות כלום אני יודע שצריך חזק אבל קשה לי אני סובל אני מאחל לעצמי סרטן כל יום רק שידעו שאני צריך עזרה הפחד לא בודק עם אני בסדר יצאתי עם שתיי בחורות שסמכתי עליהם 1 הייתי יוצא איתה הכל טוב אנחנו מפתחים קשר יום אחד נעלמה והבנתי שאני סתם בנאדם משעמם ולא מועיל זה פגע בי הפחד לא יודע על זה כאב וכואב לי שנה ויותר כי אני מרגיש שזה לא התנהגות של בנאדם זה יושב ואני נזכר איך היינו למה זה לא יכל להמשיך מה לא בסדר אצלי מודעות עצמית אולי אני מנסה לא מצליח בחורה 2 אחרי שנה הכרנו יצאנו הייתה חמודה בהמשך הייתה משפילה אותי הייתי בולע רוק ולא יודע מה לענות ככה לא מדברית איתי הייתי מסביר ומסביר עד שיום אחד אמרה ניפגש חשבתי יושבים מטיילים ביחד אמרה אנחנו צריכים להיפרד קיבלתי כאפה נפשית... לא מאמין שוב זה קורה לי אני תמיד אמרתי שאני יהיה גבר של אישה אחת אז למה זה מגיע לי בחורות שאהבתי 1 נעלמה 2 סכין בגב
מה אני עם בחיים האלה שאין לי הפחד לדבר או להתעייץ אני טוב מידי זה אני מה אני יעשה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות