איך להתגבר על דחייה?

היי (:
רקע קצר- אני בת 24 ומעולם לא היה לי חבר, שכבתי עם מישהו פעם אחת.
ככה הדברים התגלגלו, ובגלל זה אני לא רואה סיבה לזלזל בעצמי על זה/לתת לזה יותר מדי מקום.
דיברתי עם מישהו באינסטגרם תקופה די ארוכה של חודש, כל יום כל היום, השיחות מאוד זרמו ונפתחנו ממש, הרבה זמן לא היה לי דבר כזה כי לרוב שיחות עם מי שלא מכירים הן יבשות, אבל הרגשנו שנינו מאוד בנוח מההתחלה, וגם הודנו בזה...
עוד משהו- היה ברור לשנינו שאנחנו מכוונים לזוגיות, גם דיברנו על זה במפורש (זאת אומרת אף אחד מהצדדים לא כיוון לסטוץ במקרה הזה).
סיפרתי לבחור כבר בהודעות על ה"עבר" שלי, והוא לא נתן לזה חשיבות גדולה והמשיך לדבר איתי ברגיל ובנוח, לא גרם לי להרגיש מוזרה.
בגלל הקורונה לקח המון זמן עד שנפגשנו, היה דייט ראשון ושני ממש אחלה, בדייט השני קצת שאל שוב על הנושא של זה שלא היה לי חבר ועל זה ששכבתי עם מישהו "רק" פעם אחת, ועניתי לו כמובן כי מבחינתי זה לא דבר להסתיר/להתבייש בו.
אחרי הדייט השני הוא היה די מרוחק בהודעות וזה היה ניכר, נעלם לכמה ימים..
בסופו של דבר נפגשנו פעם שלישית, ובדייט אמר לי שזה ממש "מרתיע" ו"מוזר" שלא היה לי חבר וששכבתי עם מישהו רק פעם אחת, שהוא *אפילו* מכיר בנות "מוזרות" שהיה להן חבר. אמר שהוא לא מוצא בי שום דבר לא בסדר ושאני "רגילה", אז לא הבין איך זה הגיוני.
הוא בעצם אמר שהוא לא יודע איך לאכול את זה (את ה"חוסר נסיון/עבר שלי"), לא יודע איך הוא "צריך" להתנהג איתי, איך "צריך" לדבר איתי.
לא כל כך הבנתי מה הביג דיל, נכון לא היו לי מערכות יחסים אבל אני בסופו של דבר בחורה לכל דבר, במקסימום- קוראים את המצב ומתקרבים אחד לשני לפי הקצב המתאים, זה לא שאני אברח אם הוא ישים עליי יד, יתקרב, וכו'.
אני מודעת לזה שזה מעט "חריג" שלא היה לי, אבל בסופו של דבר לשפוט אותי ולגרום לי להרגיש מוזרה בעור של עצמי, היה די פוגע. עדיין בלעתי את הרוק ובאותו הדייט עניתי שהוא פשוט צריך להיות טבעי איתי ולא נתתי לזה מקום ממש.
בשורה התחתונה- הוא חשב על זה קצת, נעלם, וכשביקשתי תשובה הוא בסופו של יום חתך את זה איתי.
השאלה שלי היא איך מתגברים על דחייה כזאת כי אומנם אני לא בדכאון, בכל זאת- לא היינו בני זוג שנים, רק היינו בדיבור ודייטים 2-3 חודשים. אבל עדיין זה לא נעים שפוסלים אותך, בטח לא על סיבה מהותית אלא רק מהפחד של "איך" מתנהגים איתי.
יש לי בעיית בטחון באופן כללי אבל חד משמעית עם השנים צברתי יותר בטחון, עדיין איפשהו זה מאוד נוגע לי בנקודה רגישה, אבל אני לא רוצה לתת לזה להשפיע.
יש למישהו עצות מתאימות? תודה!