שלום לכם.. שמי הילה ויש לי בן זוג קטן ממני בשנתיים... אני בת 22 והוא לא ממזמן חגג יום הולדת 20. הכרתי אותו בטינדר( כנגד כל הסיכויים היות וכולם סטוצניקים שם) העובדה שהוא בן 20 ובצבא קצת הפריע לי, אבל החלטתי לתת לקשר הזה צ'אנס וגיליתי בן אדם מדהים,אכפתי ורגיש.
הבעיה שלי היא שהוא ביחידה קרבית בצבא, ושאני רואה אותו רק פעם בשבועיים ואני מוצאת את עצמי ממש סופרת את הימים עד שהוא חוזר, מתוסכלת מזה שאין לו זמן לדבר, אה וכן עוד דבר: הוא דתי.
אני חילונית גמורה לעומתו אבל אני כן מקבלת את זה שהוא שומר שבת ומכבדת את זה... אבל אני גם הבנתי שלמעשה אין לנו זמן להתראות אחד עם השני כלל.. כי ביום חמישי כשהוא חוזר מהבסיס אז הוא בא אליי מאוחר ואז צריך ללכת למשפחה שלו כדיי להיות איתם קצת ואני מבינה אותו כי הוא גם לא רואה אותם הרבה.. אבל אני גם מוצאת את עצמי נורא מתוסכלת מהקשר הזה.. אני כבר הייתי בצבא וסיימתי את הפרק הזה בחיים שלי ברוך ה'.. לבן זוג שלי יש עוד שנתיים שלמות! תחשבו ששנהתיים שלמות אני אצטרך לראות אותו פעם בשבועיים! ושבמשך כל הזמן הזה אני ייצטרך לנהל את המערכת יחסים איתו לפי היציאות שלו בסופ''ש.. וסה נורא קשה לי... הגעגעועים אוכלים אותי, העובדה שהוא דתי גם מקשה באיזשהו אופןו כי אין מה לעשות הוא לא נוסע בשבת ולי אין אוטו ואנחנו גרים במרחק של 40ד''ק אחד מהשנייה.. אני בוכה הרבה בגלל התנאים הקשים שהקשר שלנו נימצא בו גם מבחינת הדת, המרחק, והצבא, אבל מצד שני גם נורא כיף לי איתו... מה לעשות?!? לעזוב אותו לתמיד, או להשאר איתו ולעבור שנתיים שבהן אני אצטרך לוותר על עצמי בשביל שהזוגיות שלנו תצליח?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025