מרגישה שבן הזוג לא תומך בי דווקא ברגע משבר קשה

שלום כולם,
אני מרבה לייעץ פה אך הפעם אני צריכה את עזרתכם.
אני הולכת להיות קצת מעורפלת במידע שאמסור על מנת שלא "אסגיר" את עצמי ואני מודעת לכך שזה כנראה יפגע בלהציג את התמונה המלאה.

אז... ככה...
יש לי בן זוג מספר חודשים, מאוד אוהבים, מאוד נהנים ביחד, הקשר שלנו מקסים ויש בו המון תכונות שאני נורא אוהבת בבן זוג (ובבני אדם בכללי). אנחנו מדברים על מעבר מגורים משותף בקרוב ואף מחפשים כבר דירה. עד כאן, הכל טוב ויפה...

בתקופה האחרונה החיים שלי הם כמו אפקט דומינו, משהו אחד התחיל לקרוס ואחריו כמו שרשרת הרבה מאוד אלמנטים משמעותיים בחיים שלי לא מסתדרים (בלשון המעטה). ואז כשאני בטוחה שיותר גרוע לא יכול לקרות עוד משהו משתבש.
שלא תבינו לא נכון, החיים שלי עדיין נפלאים ואילו לא דברים שיגרמו להם לקרוס (וממש לא יגרמו לי לרצות לקפוץ מאיזו מרפסת) אבל שמחה ואושר לחיים הם לא מוסיפים לי ורק מוסיף עוד המון המון לחץ ומתח נפשי.
אני לא אדם שנוטה לשתף בצורה מוגזמת את מה שעובר עליו, כך שבן הזוג שלי ידע שאני בתקופה פחות טובה, אני מספרת לו הכל אבל לא יצאתי בהצהרות עד כמה חרא לי בחיים וכמה הכל גרוע (בקיצור, הוא יודע אבל אני ממש לא דיכאונית בקשר לזה).

לאחרונה קיבלתי בשורה ש"פרויקט" שעבדתי עליו המון זמן והשפיע על כל אספקט בחיים שלי נכשל וכעת עליי להתמודד עם התוצאה וההשלכות של הכישלון הזה...

בן הזוג שלי אדם נפלא אבל בקשר לפרויקט הזה, דווקא ברגע משבר כשהייתי צריכה את התמיכה שלו יותר מהכל, לא רק שהוא לא תמך אלא אף יצא נגדי, שפט אותי והעיק עליי.
כשניסיתי להסביר לו שמדובר במשהו שקשה לי להתמודד איתו נפשית, התגובה שלו רק הוסיפה לי עוד מתח נפשי.
דיברנו על הפרוייקט וההשלכות שלו כמה פעמים, התאכזבתי לא פעם מהתגובות שלו ומכך שהוא לא תומך ואף אמרתי לו. המצב היחיד שמשהו מצליח לחדור ומרגיש הוא קצת תומך בי ולא שופט אותי הוא עם אני נשברת (משהו שלא מתאים לי) ומתחילה לבכות (ואני שונאת שזה קורה וזה קרה פעמיים) ואז הוא פשוט לא מצליח להתמודד עם הבכי שלי ורק מנסה להרגיע אותי ולהיות שם בשבילי.
מניסיון העבר (הקצר) שלנו ביחד, יש לו זיכרון קצר לגבי מה שאני אומרת לו וכשאני מעירה שמשהו מפריע לי נראה שהוא שוכח מהר מאוד שאמרתי את זה ודברים לא משתנים (אלא אם כן הוא חושב שמדובר במשהו שעשוי לגרום לפירוק הקשר ואז הוא משנה את ההתנהגות שלו לתקופה קצרה).
החשש שלי הוא שגם אם אני אשב איתו לשיחה מאוד רצינית (כזאת שתבהיר לו שהקשר הזה עשוי להסתיים אם ארגיש שברגעי משבר אין לי על מי לסמוך) והוא אכן ישנה את התנהגותו לזמן קצר מי אמר שבהמשך חיינו אם המצב יחזור על עצמו ושוב אמצא את עצמי ללא משענת (ואני ממש לללאאא תלותית... אבל קורה שצריך משענת בחיים).

אני חייבת לציין שבעבר נאלצתי לסיים קשר ארוך בגלל בן זוג שלא תמך (בין יתר הדברים הדוחים שהוא עשה) בצומת קרטי בחיים שלי ועכשיו החששות יותר כבדים כמרגיש שיש בו ניצנים של ההתנהגות הבלתי נסבלת של האקס.

בכל אופן, אני כבר מבולבלת מה לעשות הלאה, שוב לדבר, מה להגיד, איך להגיד, לקחת הפסקה, לדחות את המעבר המשותף, להיפרד?
אשמח לכל עצה שהיא, גם מהסוג שלא אוהב לשמוע...