לא טוב לי בבית, מרגיש שנאה מצד אבא והמשפחה

הי
אני בן 27, גרתי ב 6 השנים האחרונות מחוץ לבית, הייתי בלימודים ובעבודה, חזרתי לבית רק בסופ"שים . למשפחה יש עסק שאבא הקים ואח שלי הגדול הוא זה שמנהל אותו, אבא עובד בכלל במקצוע אחר ולא הולך לעסק. אח שלי אחראי על כל העבודה ומקדם את העסק בצורה טובה מאוד. לפני שנה התלונן אח שלי על זה שהוא מתעייף מאוד בעבודה, אינו מצליח ליהנות מהחיים וכבר יש לו משפחה וילדים שלא רואה אותם, אז ביקש לשבת איתי ועם אבא והחלטנו שהשנה הבאה אני עוזב את העבודה שלי וחוזר לעזור לו ולחלק את העבודה בין השניים. וכך היה. אחרי שעזבתי את העבודה שלי וחזרתי לבית, התחלתי ללכת לעסק והרגשתי מיום ליום שהאח שלי החזיר אותי פשוט כדי לעבוד (עבודה פיזית וקשה) כמו שאר העובדים בעסק, בנוסף השפה שלו איתי היא כמו למנהל שמבקש מעובד לשרת אותו. הרגשתי מאוד קטן בפני העובדים וגם בפני עצמי. אחרי חודש אחד החלטתי שאני לא ממשיך ושלא כך היה מתוכנן. הספקתי להרגיש בזמן הזה כי חסר ערך, וכי אני סתם בן אדם בחיים, למרות שאני הגעתי לעסק במטרה לקדם אותו אבל לא כך היה. מה שכואב לי זה שאבא תמיד רואה את האח הגדול כ"אליל" אפשר להגיד, ומה שהאח אומר זה קדוש. וכשדיברתי עם אבא הוא ישר התנגד למה שאני אומר וזה ישר נסגר. כרגע אני ישוב בבית, ולא עושה כלום, לא יכול לחזור לעבודה שלי השנה (רק בשנה הבאה). בבית אני מרגיש נטל על כולם. ביני לבין עצמי מרגיש מקופח אבל כנראה שזה לא מעניין את אף אחד במשפחה, דווקא להפך, הם מסתכלים עליי כבן אדם כושל בחיים. במהלך התקופה הזאת אני מרגיש רע, הרבה מאוד מחשבות, מבחינה נפשית מרגיש לא טוב, איבדתי את הביטחון העצמי שלי בפני המשפחה וגם בפני החברים. מנסה להישאר חזק אבל זה מאוד קשה. גם קשה לי לדעת מה יהי איתי בכל הקשור לעבודה בעתיד. (נמאס לי מהמקצוע שלמדתי, ותמיד השארתי את העסק כ PLAN Bׂ) אבל כרגע מרגיש שהפסדתי את הכל ולא יודע עד כמה אני יכול להחזיק מעמד ! אין לי הכנסה כלכלית כרגע, בזמן ששאר האחים שלי עובדים ומתפרנסים טוב מאוד ומתפתחים בעבודותיהם. זה עוד מקשה עליי ומרגיש אבוד וחסר ביטחון בפניהם, ולא חשוב מה אני חולם להיות, תמיד הם מראים לי שהם מעליי.
לא יודע האם לצאת ולראות את החיים שלי רחוק מהמשפחה, או שפשוט לנסות לשתוק ולהתחבר אליהם בכל מחיר כי בעסק אני יכול להתפרנס טוב ולהבטיח את העתיד שלי.