גר בפריז ולא מצליח למצוא כיוון. איך להתמודד?

השנים האחרונות היו מאוד מאוד מאתגרות. אני גר בפריז כבר תקופה ולפני שנתיים מצאתי את עצמי בלי עבודה ובלי כיוון בחיים במקום שאני לא שולט מאה אחוז בשפה. באותו זמן התחלתי לעבור תהליך קשה ויפה בו זמנית של התעוררות תודעתית וזה עזר לי לצלוח את התקופה וללמוד על עצמי יותר. הצלחתי לטייל טיפה ולמרות שהייתי אבוד לגמריי התמקדתי בהתפתחות אישית.
אני לא אדם של מסגרות ויש לי נפש חופשייה ולמרות זאת העזתי להרשם בגיל 29 ללימודים, זה הצריך ממני המון אומץ וכוח נפשי במיוחד כי אני גר פה לבד ומשלם הכל לבד, חברים יש אבל זו עיר גדולה וחלקם גרים רחוק ולא תמיד יוצא..
חצי שנה הראשונה הייתה מעולה למרות שהתקשתי למצוא עבודה מהצד, הרגשתי גאה שהלכתי נגד הפחדים ויצאתי מאיזור הנוחות שלי..
ואז הגיע הקורונה.. ולמרות שכבר מסוף ינואר הייתי על קוצים בגלל הוירוס לא האמנתי כמה חיינו הולכים להשתנות.
נאלצתי להפסיק את הלימודים שכמובן אני עוד משלם עליהם, מצאתי את עצמי בלי עבודה ובלי הכנסה כבר קרוב לחודשיים, שלחתי בקשות לעזרה מהמדינה ובגלל העומס לא חוזרים אליי בכלל. הדבר היחיד שמבדיל אותי בין מישהו שאין לו לאכול לאחד שיש היא העובדה שתמיד יש לי כסף בצד ליום שחור, בלי זה כנראה שהייתי צריך לגרד כספים מחברים ומכרים בשביל לאכול...
בנוסף יצא ואני גר באחד האיזורים שיש בו הכי הרבה חולים בצרפת והמצב פה עוד יותר לא ברור
כל הסיפור הזה מדיר שינה מעיניי, החרדה בשמיים והעתיד באמת לא ברור
אני תקוע בבית לבד כבר מעל חודשיים, כל המשפחה גרה רחוק מאוד ואני משתגע ככה לבד, חסר לי המגע חסר לי השיתוף, במיוחד בתקופה שבה יש הרבה מה לשתף.
המחשבה על העתיד מפחידה מאוד, אין לי תעודה או הכשרה, אני סתם בן אדם פשוט שאוהב לטייל ועכשיו אין לי מושג מאיפה אני אביא כסף.
בצרפת אנחנו עדיין בהסגר וגם אחרי ההסגר לא ברור מה יהייה, החוסר וודאות קשה מאוד!
אני מנסה להרגיע את עצמי באמצעות מדיטציה, קריאה וכל מני דברים אחרים אבל בסופו של יום שום דבר לא עוזר, אני בקושי ישן בלילות וביום המחשבות כל כך מטרידות שרק לישון עוזר לי לשכוח. הימים ארוכים וזה לא נגמר.. אני יצור חברתי שצריך להרגיש ולחוות דברים, אחרת אני מת מבפנים. קשה לי מאוד ואני עייף, עייף מהלבד ועייף מההישרדות התמידית לפעמים אני הולך לישון ומאחל לעצמי לא לקום יותר בשביל להיות סוף סוף בשלווה