אני והחבר כבר תכף 8 שנים יחד, אני בת 28 והוא 30
בשגרה אנחנו מתראים מעט, מאוד עמוסים, מתפקדים בקושי אבל מאוד אוהבים, נמשכים, מתקשרים טוב, חברים טובים, צוחקים... ציפיתי ל''בידוד'' הזה כמו לסדנת התקרבות...בפועל עבר כבר כמעט חודש, אנחנו רבים כל יום בשבוע האחרון. הוא עושה מלא דברים קטנים שמעצבנים אותי, שוכח/דוחה/מורח דברים שביקשתי ממנו לעשות, אני בתשובה כועסת ואז הוא כועס כי אני ''כל הזמן כועסת''. והגעתי למצב עם עצמי שפשוט לא כיף לי לידו, מעצבן אותי לשמוע אותו נושם אפילו. אבל עברתי למצב שתיקה והפנמה כדי לא לעורר ריבים - אבל ברור שזה לא בריא כי זה מתפוצץ. הצילו, איך מתמודדים עם זה?!?
מיותר לציין שאני לא מבינה מה אנשים מבלבלים במוח על סקס כדי להעביר את הזמן, כשכל מה שבא לי זה להרביץ לו (מאוד צינית בעניין האלימות, צורת התבטאות שכזאת).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות