אז ככה אני נושק ל30 מרגיש מרוקן מכוחות ואנרגיות להמשיך את החיים-זה לא דיכאון פשוט מרגיש שאיו סיבה לקיומי נכשלתי כול כך הרבה שאין לילה שאני לא בוכה בגלל זה ואפילו שמעתי את זה מההורים שלי שזה הכי עצוב אז ככה בקצרה..
בתיכון ובצבא בחורות רצו אותי ואני איכשהו בכלל לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי וכמה החיים האלו יהפכו להיות משוגעים כמה שנים קדימה אחרת הייתי מעריך ושומר את מה שיש לי
עד גיל 25 עבדתי במפעל חסכתי כסף ואז החלטתי ללכת לעשות B.ED+תעודת הוראה בתור מורה לחנ"ג פאקינג ארבע שנים ואני שומע זלזול מכול עבר, והאמת השכר על הפנים ובחורות גם לא עפות על זה כמו הנדסה או רפואה
אני גר אצל ההורים בגיל 29 מכיוון שהלימודים ולהחזיק את עצמי וכמובן שעבדתי תוך כדי במדינה הזו העסק הזה יקר והוצאתי כול שקל שהיה לי...מרושש עם תואר
ופתאום בגלל מגפת הקורונה אני מרגיש שכאילו הסוף מגיע ,והסוף הטוב לא הגיע איתו הרי למה יש מגיפות בעולם ומחולות ואסונות?
הייתי בטיפול נפשי כמה חודשים טובים ובתהליך אימון לקאוצינג ואיכשהו יצאתי עם 100 נשים ואין לי מושג איך להתנהל איתם(והיו לי בחורות טובות ביידים ובשנים האחרונות זה נהיה קשה בכלל להשיג) ולגבי לימודים השקעתי ארבע שנים חשבתי שאסתדר בחיים בעבודה אחרת עם התואר מעבר לכך חושב אולי על תואר שני מנהל עסקים..אבל מה יהיה עם החיים האלו מסתבר שלקחתי בחירה קלה של לימודים?אוף וזוגיות היא לא מנת חלקי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025