היי לכולם, מקווה שעובר עליכם יום מקסים.
אין לי ככ את מי לשתף בעניין הזה אז החלטתי לשפוך את זה פה כי כנראה יבינו אותי יותר.
אז אני בת 20, בתולה, גם שפתיים.
בהתחלה אמרתי לעצמי ״הכל בסדר כל אחד והקצב שלו, אז את קצת איטית, קורה״...
המנטרה הזאת הייתה נחמדה עד שהתגייסתי, ושם זה נהפך למדד לכמה את באמת שווה. הלחץ החברתי הזה להסיר ממך את התגית הזאת של ״הבתולה״ התגבר במהלך השירות, כל אחת מדברת על מה היא עושה עם חבר שלה במיטה, ומה היא עשתה עם ההוא שהיא הכירה במועדון, וזה פשוט התחיל לערער אותי.
התחלתי להכיר בנים בצבא, בעבודה, בפאבים וכולם כולל כולם גברים באמת מדהימים הבעיה לא בהם, אבל אני מרגישה שיש בי פשוט מחסום שמונע ממני לבצע את הצעד הבא ואני אפילו לא יודעת להסביר מהו. מלא סיטואציות מצאתי את עצמי עם בחורים שניסו לעבור לצעד הבא, וחלק בגוף שלי פשוט לא יכל לנשום יותר והרגשתי שאני חייבת לברוח ולא לגרום לזה לקרות. אני מרגישה שמשהו בי דפוק ככ, וזה אוכל אותי כי אני מנסה להבין ממה אני ככ מפחדת, למה אני ככ מפגרת
אני לא שומרת את עצמי לחתונה (לא שחלילה יש בזה משהו רע), ואני לא צריכה איזה חתיך עם עיניים ירוקות ובלונדיני, אבל האינטימיות הזאת, אני לא יודעת מה יש בה שככ מרתיע אותי. אני מחפשת תשובות ואני יודעת שהפאק בי, אבל מה? פחד מדחייה? פחד שלא יאהבו את מה שיראו? שלא יהיו מרוצים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025