שלום לכולם,
אז ככה, אני משוחרר כבר כמעט שנה פלוס מינוס והייתי בצוות מעורב של לוחמים ולוחמות.
בשנה האחרונה של השירות שלי, הגיעה לצוות שלנו לוחמת שבהתחלה נראתה לי בסה״כ עוד סד״כ לצוות ולשמירות.. הייתה נראית לי חמודה וקצת ביישנית ופה נגמר הסיפור.
ככל שלמדתי להכיר אותה יותר, ראיתי שהיא הופכת להיות בין החברות הכי טובות שלי ושהיא ממש מבינה אותי ואפילו מזכירה לי את עצמי בהמון מובנים.. ככה התחלתי להיקשר אליה.
מפה לשם לאחר תקופה מסויימת, התחלתי להרגיש כלפיה דברים שלא הרגשתי בעבר.. התחלתי לפעמים להתרגש כשהיא עוברת לידי או לפעמים אפילו להיות קצת נבוך.. וגם יצא לי להסמיק ממנה.. בקיצור, נדלקתי.
אז ביקשתי מחברה טובה אחרת שתנסה לרחרח עבורי והיא אמרה לי שלאחר ״שיחת בנות״ קלה, הבחורה פחות חושבת עליי בתור בן זוג פוטנציאלי אלא בתור חבר טוב..
אז הבנתי שבתכל׳ס אין לי מה לנסות ולגשת אליה ולומר לה מה אני מרגיש והחלטתי להיות חזק ולשרוד עד השחרור והאמנתי שאחרי השחרור אני כבר אפגוש בנות אחרות וזה יעבור לי.
והאמת שכך היה, אך לאחרונה יצא לי לדבר איתה קצת בטלפון לזכר הימים הטובים בצוות שלנו ושוב פעם אני מתחיל להרגיש כלפיה דברים.. ועברה אשכרה כמעט שנה מאז! איפה ההגיון?
מצד אחד אני מאוד רוצה שנהיה יחד, אבל מצד שני אני לא רוצה לקחת סיכון ולהפסיד אותה בתור חברה טובה שלי מהצבא..
חייב לציין שלא יצא לי לפגוש המון אנשים שבאמת אני מרגיש שהם באותו ראש כמו שלי ושבאמת נקשרתי אליהם ככה..
(מה גם שאני זוכר שבשיחת הפרידה שעשיתי איתה ישבנו ודיברנו המון והייתה אווירה מדכאת והיא בכתה אפילו והאמת שגם אני הזלתי דמעה וזה הוכיח לי שאנחנו באמת בקשר טוב.. היא אפילו הכינה לי מתנה מדהימה).
אשמח לעצה ולכל דבר שיכול לעזור :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות