אמא שלה רוצה להרחיק אותה ממני, איך לשכנע?

שלום לכולם.
קודם כל אני חדש פה , הגעתי לפה דרך כתבות באתרי החדשות השונים לאחר שנער בן 21 התאבד אחרי שרשם פה.
חשבתי לעצמי - זה המקום שלי לבטא את עצמי.
אז זה הסיפור שלי:
שמי א' , בן 20 ממרכז הארץ , סמל שמשרת בתפקיד משמעותי בדרום הארץ.
גדלתי בתוך שכונת פריפריה , אך תמיד היה לי כל דבר שרק חפצתי בו.
יש לי משפחה אוהבת הכוללת אבא אמא ואחות גדולה , הצטיינות בבית הספר ובספורט.
בשביל המקום בו גדלתי אני נחשב נס , הרבה אנשים שגדלתי איתם הדרדרו מאוד, אבל אני נשארתי ילד טוב, ילד של בית,עם חיוך רחב על הפנים + 2 גומות,ילד שלא מעשן או שותה ובקושי יוצא,לא בגלל שאני לא מקובל אלא בגלל שמעדיף ואוהב את הבית ולבלות עם המשפחה.
אז איפה ה"בעיה" התחילה?
התגייסתי לצה"ל , אחרי מספר חודשים סיימתי טירונות וקורס והתחלתי את הסדיר שלי.
ליחידה הגיע ממש לפני שנה וקצת בחורה שמהתחלה הייתה ניראת לי שאנחנו נסתדר טוב, עם חיוך רחב כמו שלי ועם צחוק מתגלגל שדומה לי,הייתה לי ההרגשה שאנחנו נסתדר מעולה.
אז הימים חלפו והתחלנו לדבר ושהסופ"ש הגיע וחזרנו הביתה, למרות המרחק הרב בנינו (היא גרה בצפון הרחוק) היינו מדברים פשוט נונסטופ,מהבוקר ועד הבוקר שלמחרת ,פשוט מדברים וצוחקים אחד מהשני.
אז אחרי חודשיים-3 במצב כזה הבנתי שיש לי רגשות עזים מאוד כלפיה , אז למרות הביישנות שלי אמרתי לה את זה ולשמחתי גם לה היו רגשות כלפיי (שנינו ביישנים באותה מידה)
בשבוע הראשון - השבוע הטוב ביותר בחיי , הרגשתי שלמרות שחוויתי כבר אהבות ונשים(והיא לא חוותה עדיין אף אהבה) זו ההאהבה הגדולה שלי, הרגשתי שאני אוהב אותה יותר מכל דבר שקיים בעולם הזה.
אז אחרי שבוע, הבנתי שצריך להיפתח ולפתוח את כל הקלפים בפניה, והחלטתי לספר לה משהו עליי.
משהו שלא חשבתי שכל כך ישנה את כל הקשר שהיה בנינו.
אני א' , אף פעם לא הרגשתי שונה ממישהו אחר, קיבלתי את החינוך הכי טוב שיש כמו שכבר הסברתי אבל יש בי מין "פאק".
אני מחשיב את עצמי כשומר מסורת(חוץ משמירת שבת)- חג את החגים,צם את כל הצומות,ספירת העומר, קם בבוקר והולך לישון בלילה עם התפילות בפי ובליבי , ולמרות כל זה אימה של חברתי לא מקבלת אותי.
אז מה הבעיה?
אבי הוא מוסלמי. [ אינו ערבי , מטורקיה]
אף פעם לא ראיתי את זה כ"בעיה" ,בחיים לא הרגשתי שונה, הוא חוגג איתנו את החגים למרות שמאמין בדברים אחרים שאני אפילו לא מבין או מכיר, הוא בעצמו יודע שאני יהודי על פי ההלכה כי אימי היא יהודיה והוא יודע שאני יקים פה בית ישראלי כשר לכל הדעות.
אבל שהחלטתי לספר לחברתי את הדבר הזה (שלא הרבה יודעים עליי, לא כי אני מתבייש או משהו כזה, פשוט בכל מקום שאני נמצא בו אם זה בית ספר,ספורט וצבא אני נחשב לחזק בתורה, אחד שהוציא 98 בבגרות בתנ"ך , אחד ששומר כשרות ואחד שבאים אליו בהתייעצות או עזרה בנושאים דתיים) היא חוותה סוג של טראומה-פחד, הגיבה בשוק עצום.
בבוקר שלמחרת היא סיפרה לאמא על כך,שאלה אותה אם זה מותר ואם היא מסכימה(שוב,ילדה של אמא,אף פעם לא היה לה חבר) אמא שלה הגיבה בכעס עצום , צוותה עלייה לנתק כל קשר איתי ואמרה שקיים בי גזע אסור , שאני מקולל ועוד הרבה דברים קשים לשמוע.
בגיל 19, כאשר אני מכיר את עצמי ויודע שהדת היא דבר חזק מאוד עבורי, אני מגלה לפתע שאצל אנשים אני נחשב לנחות,סוג ב',אחד שאף אחת לא תרצה(וגם אם תרצה,לא תכניס הביתה).
למרות ההצהרות של אמא של חברתי המשכנו להישאר בקשר ,הנשיקה הראשונה הגיעה שבוע אחרי שסיפרתי לה על עצמי, ומשם לא יכולנו להיפרד,ניסינו וניסינו אבל לא הצלחנו.
אני לא יכול לתאר במילים מה מיוחד בה, אני פשוט יגיד 2 מילים - היא = אני.
בחיים לא פגשתי מישהי כלכך דומה לי, מישהי שאני שולח לה שיר ושולחת את אותו שיר באותה שנייה אליי (ולא פעם אחת)
מישהי שיכולה לקום ולרשום לי ב4 בבוקר בדיוק באותה שנייה שאני רושם לה
מישהי שהיא פשוט אני,ושנינו לא מסוגלים לוותר אחד על השני.
אז הזמן עבר , ועברנו הרבה מאוד בגזרת המשפחה שלה(וגם שלי,מה שפחות מעניין אותי)
אמא שלה לא מסכימה בשום פנים ואופן לשמוע עליי, היא מאיימת עלייה בדברים נוראיים(זריקה מהבית ,יריקות ועוד דברים קשים ביותר ) ואני, שאף פעם לא עשיתי רע לאף אחד נמצא כבר שנה בסיטואציה של מחבוא .
אז ניסינו הרבה דברים בשביל לשנות את הדעה של האימא שלה , הלכנו לרבנים (שכולם אמרו פה אחד - אני רשאי להתחתן כדת משה וישראל ,אימי יהודיה ואני נחשב יהודי)שלחנו מיילים, דיברנו עם עמותות ושוב דבר לא עוזר.
האמא שלה לא מוכנה להקשיב פשוט, כל פעם ופעם קשה יותר.
אז חברתי בקרוב מאוד משתחררת מן השירות הצבאי(חודשים אחדים) ושנינו במחשבה שאם היא תשתחרר הקשר יהפוך לבלתי אפשרי.
המרחק הרב + הרצון הרב של אימא שלה(שאפילו לא הכירה או שמעה את קולי פעם אחת) להרחיק אותי מחברתי בכל דרך ודרך , גם אם להחרים את הפלאפון של ילדתה.
אז כרגע שנינו מחוברים מאוד, אוהבים מאוד אבל לא ממשים את האהבה אך ורק כי האמא פשוט נגד.
האמא שלה חושבת שאנחנו כבר לא מדברים כמעט שנה, כל השיחות בנינו הן דרך הוואטסאפ וכאשר השיחה מסתיימת חברתי מוחקת הכל מחשש שיראו.
אנחנו נמצאים במצב קשה מאוד, כאשר אפילו משפחתי מצווה עליי לעזוב אותה ("מה מצאת במישהי שלא מכירה בך ובאבא שלך? אתה מוכר את אבא שלך שגידל אותך ונתן הכל בשביל מישהי כזאת? אני יכול להשיג כל אחת שתרצה") אבל אני פשוט לא יכול.
נפלתי קורבן לאהבה קשה מאוד.
אז חברים , הבנתי שזה המקום שאני יוכל להתייעץ מבלי להיחשף , מה אתם הייתם עושים? איך אתם הייתם מנסים לשכנע?
בטוח שהרבה ממכם יחשבו לעצמם שפרידה זה הדבר הטוב ביותר ,אבל זה פשוט הדבר האחרון שאנחנו יכולים לעשות.
תודה רבה לכם על הקריאה!