זהו היום ה-48 שלי בבית. בישוב מרוחק בצפון.
לפני 48 ימים הרגשתי שאיני יכול יותר. איני יכול יותר להסתובב בין אנשים ולהרגיש תלוש, איני יכול יותר לראות בנות יפות באוניברסיטה ולהרגיש רע עם זה שאין לי זוגיות. איני יכול יותר לראות עוד פעם מישהו שמתחיל להיות חבר שלי, ומתרחק ממני, או גרוע מכך, לראות שאף אחד לא מתחיל להיות חבר שלי.
(אציין שאני יוצא בשאלה, כך שכל החברים שלי מהילדות והתיכון נמחקו).
אני מודה בכך שהיחסים שלי עם אנשים אחרים הם דבר שטעון שיפור, אבל אני מרגיש שהסיסטם בעייתי, שהמערכת רקובה מבפנים. כעת יש לי בערך שלושה חברים. אם לא אפנה לאף אחד בעולם, אף אחד לא יפנה ממני. מסך ההודעות בטלפון שלי הוא מדבר שממה, כמו גם ליבי.
כעת אני מרגיש שהמסלול שצעדתי בו בחיים שלי הוא דרך חתחתים, וכי עלי לשנות מסלול.
לפעמים אני יוצא החוצה, כשאין ברירה אני עורך מין גיחות שכאלה החוצה. נוסע לעשות מבחן, נוסע לפסיכולוג (שאגב, לא עוזר לי כלל).
אין לי לאן להתקדם במצב כזה, אני במדרון. כל התקדמות היא למטה.
אפילו כשהצלחתי לקבוע דייט עם בחורות 3 (!) הבריזו לי.
איזה עתיד מצפה לי?
בכל מקרה - זיכרו: היו סבלניים לאנשים, גם אם מישהו התנהג בצורה שלא מתאימה לכם, מותר להחליק על זה. מי יודע מה עובר על אותו אחד. תשתדלו יותר להכיל אנשים אחרים. היקום יחזיר לכם טובה. אני בטוח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025