לא יודע מה לעשות כבר עם עצמי. מרגיש אבוד / ללא תכלית... אני סתם עושה מזה עניין?

שלום ותודה רבה על ההתעניינות

קודם כל קצת רקע על עצמי
בן יחיד הורים גרושים , אמא שלי חולה במחלה קשה ויש לה 100% נכות כמו כן חולק את הבית עם הסבים שלי משפחה טיפה קשה .
מאז שאני זוכר את עצמי היו לי מחשבות על מוות (לא בקטע של בא לי למות אלא פחד מהמוות עצמו, שלי לא של אחרים ) בכללי על הסיטואציה ... כתוצאה מכך התפתחו אצלי חרדות ומחשבות אובססיביות על הנושא מגיל מוקדם ורק לקראת השירות הצבאי התחלתי לראות פסיכיאטר והוא נתן לי תרופות שהשפיעו לטובה על החרדות (ויפאקס) אך יש להן תופעות לוואי של אפאטיות(כאילו לא אכפת לי מכלום) ותמיד הייתי אדם שחושב בעיקר על עצמו .. סוג של אגואיסט / אנטי אנשים למרות שאין לי בעיה בכלל להיות בחברת אנשים ורוד האנשים אומרים לי שאני אחד האנשים הכי "רגישים" "חברותיים" שהם מכירים ותמיד ידעתי להתחבר עם כל אחד.
לא אפרט על השירות הצבאי , התחלתי אותו מצויין ולבסוף יצאתי בפרופיל 21 שלושה חודשים לפני שהייתי אמור להשתחרר.
בנוסף לאחר השירות עברתי קיצור קיבה הורדתי 75 ק"ג .. אז זה גם משהו

מאז עברו כמה שנים ועבדתי בכל מיני עבודות, אף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית ... אף פעם לא החזקתי יותר מידי זמן בכל עבודה , הכי הרבה זה היה 9-10 חודשים . ובעצם כשחושבים על זה לא סיימתי באמת משהו בחיים שלי עד הסוף ... תמיד אמרו לי שאני מחפש את "הדרך הכי קלה" בהכל וזה דיי נכון.
למדתי עיצוב גרפי אבל אני לא עובד במקצוע כי עשיתי את זה רק כדי לרצות את המשפחה שלי.

מה שאני כרגע באמת רוצה לעשות בחיים זה לקעקע .
אף פעם לא רציתי ללמוד לתואר ... ותמיד התחברתי לאמנות ויצירה. אך המצב הכלכלי שלי לא מאפשר לי לעזוב את הבית וללמוד או לעבור למרכז , אני גר צפון בחור שחוץ ממפעלים אין פה באמת עבודה וכמו כן אני צריך לעזור בבית כי אני עושה כמעט הכל .

ובגל הדיכאון האחרון הוסיפו לי עוד כדור (וולבטרין).
בקיצור חפרתי פה מלא . ואני מרגיש יאוש בחיים כי כל החברים שלי מתקדמים בחיים לומדים או עובדים כבר בעבודה רצינית . לא יודע כבר מה לעשות עם עצמי .

נראה לי שזה היה יותר פריקה מאשר שאלה אבל אם קראתם את הכל ויש לכם איזו עצה/הארה אני יותר משמח לשמוע .

תודה רבה על ההתייחסות וסליחה על החפירה .