צבא טסט ומה שבינהם... איך להתמודד?

טוב אז ככה .. זה הולך להיות ארוך אך אשמח שבאמת תיקחו שנייה ותחזרו לתקופה הזו שבאמת אף אחד לא שוכח ותייעצו תכתבו ותשתפו מה אתם הרגשתם וחוויתם ואם הרגשתם כמוני ..
אז ככה , באלי פשוט לצרוח את זה - לפני כמה ימים סוף סוף עברתי טסטט!! 4 טסטים 75 שיעורים ואיך אפשר בלי מורה נהיגה אחד יחיד ומיוחד במינו ..
הטסט הזה .. אין לי איך לתאר כמה היה חשוב לי לעבור אותו .. אתם יודעים, תקופת המלשביות רגע לפני הצבא(מתגייסת בפבואר) הפחד הזה להגיע לצבא בלי רישיון והפחד להיכשל בעוד טסט והרצון הענק הזה לשים את הרגש והלחץ שיש בטסט בצד וסוף סוף לקחת נשימה עמוקה ולעבור - והנה בשעה טובה עברתי !
הגיעה השיחה המיוחלת , המורה המדהים שלי התקשר אליי בצרחות של התרגשות (ידע כמה זה היה לי חשוב) ואמר לי שעברתי . ואני ? הלב שלי עוד שנייה ויצא מהמקום!!! במשך שעה רק שיחות והודעות מהמשפחה מהחברים ששמחים בשמחתי והיה נראה שאפילו יותר ממני , כי אני? אני פתאום הרגשתי שהדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה לפרוץ בבכי .. זה כל כך מצחיק שהרגע שעמלתי בשבילו במשך כל כך הרבה זמן .. 7 חודשים של שיעורים טסטים כישלונות בכי צחוק עוד שיעורים פתאום שכל התקופה הזו נחתמת ונגמרת ב 28 דקות של טסט שאחרי שהוא נגמר בשעה טובה עברתי אני צריכנ להיות על גג העולם מרוב שמחה ופתאום ? הרגשתי שבא לי רק לבכות לבכות מהחשבה שעם כמה שהתקופה הזו הייתה מאתגרת זו תקופה שנהנתי בה מאוד הכרתי באמת זכיתי להכיר וללמוד אצל המורה נהיגה שלי שהוא לפני הכול קודם באמת בן אדם . בן אדם עם לב זהב שתמיד היה סבלני אליי גם בימין אחרי כישלון של טסט שלא היה לי כוח לעצמי הוא היה שם לצידי ודאג שלא אפול לבכי ולבאסה וימשיך ללמוד עד שאגיע למטרה שלי . תמיד היינו מדברים וצוחקים על הכול , שיחות נפש שבאמת תמיד כיף היה לשמוע כל מה שהוא אומר וללמוד מהדברים האלה .. אין לי אפילו התחלה של קצה להסביר לכם כמה נקשרתי אליו . אתם מבינים? 9 חודשים שבן אדם נמצא בתוך החיים שלך , הופך למשהו שהוא באמת חלק בלתי נפרד מהשגרה שלך , ממש הופך למין חבר נפש כזה שנכנס בסערה פתאום יוצא כאילו לא היה . אולי אני דרמטית ומוגזמת אבל זה באמת הדבר הראשון שחשבתי עליו אחרי ששמחתי כל כך שעברתי את הטסט .
ופתאום שהאבן הגדולה הזו יורדת מעליי מגיעה האבן הענקית שנקראת הצבא .. כל כך מלחיץ כל כך קרוב הפחד החששות איך יהיה מה יהיה כם איזה אנשים אהיה ועוד כל כך הרבה חששות .. עוד לא עיכלתי שסיימתי בית ספר כבר צריכה לעכל שמתגייסת ועכשיו גם מישהו שהיה חלק בלתי נפרד מהשיגרה שלי יוצא ממנה . בתוך כל השמחה הענקית של הלעבור טסט זה גם הבאסה הזו של לא לראות את המורה יותר ובעצם גם תכלס לא לשמור איתו על קשר.. בקיצור בכללי כל המלשביות התקופה הזו של לפני גיוס היא ממש סערת רגשות אחת גדולה .. במיוחד אלו שמתגייסים לקרבי .. אז כמו שאומרים הזמן יעשה את שלו .. אבל עד שהזמן יעשה את שלו אשמח שתרשמו לי ותייעצו לי אם קרה לכם משהו דומה לא חייב שזה יהיה רק מורה נהיגה אלא גם סתם מורה בבית ספר או איזושהי דמות סמכותית שנקשרתם אלייה .. ובכללי איך הייתה לכם התקופה הזו של.לפני צבא ואיך התמודדתם עם זה.. תודה רבה לכל מי שקרא עד לפה :)