בשבוע שעבר הכרתי מישהו מאוד נחמד בגילי, צורת החשיבה שלו ומה שהוא אוהב בחיים מאוד דומים לשלי. יש שיחות מעניינות, הומור משותף והזמן שאנחנו מבלים ביחד הוא הזמן הכי שמח ביום. נראה שגם הוא מרגיש את אותו הדבר.
היחסים שלנו כרגע הם לא רומנטים ולא דיברנו על קשר רציני או קשר בכלל.
אם נגיד ישאלו אותנו איך אנחנו רואים אחד את השנייה, אני מאמינה שלא נהסס להגיד שאנחנו חברים טובים שמאוד מחבבים אחד את השנייה, למרות שלא עבר חודש מאז ההיכרות. לפחות ככה אני מרגישה.
השאלה הכי קרובה שהוא שאל אותי היה אם היה לי בן זוג, עניתי לו את האמת שלא ואחרי שהתעניינתי חזרה הוא אמר שהיו לו 5 חברות. אחר כך הוא שינה נושא.
כשאני מדברת איתו וגם כשאני חושבת עם עצמי לבד, אני מרגישה התרגשות ופרפרים כמו שמרגשים כשמאוהבים אבל אני לא בטוחה אם אני מאוהבת.
אני כן רוצה לדבר איתו כל היום, הוא בראש שלי בכל שעות היום אבל אני לא יודעת אם זה אותו הדבר אצלו. אני לא יודעת אם אני ארגיש שאשתגע אם לא אדבר איתו, אני רק יודעת שזה ידכא אותי מאוד.
יש לנו כינוי אחד לשנייה ומשתמשים עם אימוגים של לב אבל לא הולכים רחוק עם זה.
כרגע נראה שטוב כמו שזה עכשיו, מדברים על החיים וצופים בסרטים ומשתפים תמונות שונות.
יש בי את הפחד הזה שאם אני אנסה ליזום שיחות כל יום, הוא ירגיש שימאס לו.
או שהוא לא ירגיש כיף כמו שהוא הרגיש קודם.
אני רוצה להישאר כמו שאנחנו עכשיו עד שנגיע לנושא הקשר, מה כל אחד מחפש.
אני רוצה שההתרגשות והכיף תמיד יהיו קיימים כשנדבר או כשנזכר או כשנחשוב על אחד השנייה. השאלה היא איך לשמור על זה שזה יקרה?
לדבר כל יום זה יכולה להיות טעות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות