פרידה אחרי 5 שנות זוגיות, מרגיש דקירות וכאב נפשי

היי,

שמי רון בן 23, אני ובת זוגתי לשעבר היינו יחד 5 שנים מגיל 17, שנינו הדבר הראשון שהכרנו והיינו הראשונים אחד של השניה בכל דבר, עברנו יחד המון, טיסות לחול, טיולים, כיף כיף כיף, לצד זה עברנו וחיזקנו אחד את השני במצבים קשים בחיים.

אפשר לומר ששנינו נכנסנו למערכת היחסים ללא ניסיון קודם, מה שגרם לפעמים לפחות מצדי להתנהג לא נכון, להיות שתלטן, להתפרץ וכו'- כמובן שכל פעם הבנתי את הטעויות במקום וניסיתי ליישם ולא לחזור על אותה טעות פעמיים.

לא מיהרתי ולא ממהר להתחתן ולהתמסד אני צעיר וכל העולם לפניי, ולמרות זאת וחוסר ניסיוני הרגשתי איתה שלם ומאושר בכל דבר, לא הייתי צריך משהו אחר ולא עניין אותי דבר מלבדה. הסתדרנו כל אחד עם המשפחה של השניה ואפשר לומר שהיינו משפחה אחת גדולה. הייתה תמיכה תמיד בין כולם ותמיד אני והיא היינו הזוג ה"רציני" וה"אלה שתפורים אחד על השניה" גם בעיני חברים.

הייתה לנו פרידה אחת אחרי 3 שנים למשך חודש וחצי שבו היא טענה שהיא לא מעוניינת בקשר- שהראש אומר שלא והלב אומר שכן, אחרי שרדפתי אחריה כמו משוגע ללא הצלחה, שחררתי וטסתי לחול להירגע- חזרתי דיברנו וחזרנו, מאז עברו שנתיים יחד ללא ריבים משמעותיים ואפשר לומר שהיה אחלה. לא גרנו יחד אבל עדיין היינו אצלי או אצלה כל הזמן, הבנתי שחשוב שנעבור לגור יחד בשביל לנהל חיים רציניים יחד עם כל הקשיים והכיף- לפחות כדי לראות איך זה- כל פעם נתקלתי בהיסוסים ודחיות מצדה.

נפרדנו לפני כחודשיים אחרי כמה ריבים מטופשים שבאו אחד אחרי השני, אני מעריך שזה נבע גם כי כל אחד התחיל תקופה קשה/ רצינית - אני עובד שעות רבות ביום בתחום המחשבים ולומד לתואר בו זמנית, והיא סטודנטית באונ' ת"א.היינו חוזרים לבית של ההורים ופורקים אחד על השני- מה שהצטבר וכנראה תרם לפרידה.

שנינו התנהגנו לא במקום והתעקשנו איפה שלא צריך להתעקש, היא החליטה למרות הניסיונות שלי לחזור ולדבר שהקשר הספיק לה והיא לא מעוניינת בו יותר, וכמו שהיא אמרה " אני כבר מאחוריה והיא לא תחזור אחורה".

אני לקחתי את זה מאוד מאוד קשה, אני בחור חזק ואני יודע לספוג אבל זה פשוט פירק אותי, לא הטרדתי אותה אחרי הסירובים והבנתי שצריך לשחרר ולתת ספייס אבל זה קל לומר וקשה לביצוע כשאתה אוהב את הבחורה עד עומקי נשמתך.

אני יוצא המון עם חברים ויוצר קשרים חדשים עם אנשים ומנסה להיות בגישה בריאה ופתוחה לכל דבר בחיי אבל אני לא מסוגל לדעת שזה נגמר בינינו.
אני שמח בשבילה שהיא התחילה תקופה מעניינת בחיים, הלימודים והאוניברסיטה ולהכיר אנשים חדשים ומעניינים, ולראות שיש עוד גברים מלבדי- אבל משהו בי עדיין רוצה אותה לצדי לשמור עליה ולהיות בשבילה בכל בעיה כמו שהיא הייתה בשבילי.

אנחנו שכנים ולפני כמה ימים ראיתי אותה עם בחור מהלימודים הם באו אליה לבית לארוחה עם כל המשפחה וזה החזיר אותי אחורה, אני באמת רוצה שיהיה לה טוב ולא אאחל לה רע אף פעם- כי זאת דרך האוהבים.

הבעיה שאני במשך כל היום מרגיש דקירות וכאב נפשי, זה משפיע עליי ואני לפעמים לא מסוגל לתפקד וכל דבר מזכיר לי אותה, כמה שהייתי רוצה שנחזור כל אחד עם תובנות ושננצח את כל מה שקרה אבל לא רואה את זה קורה- היא נורא עקשנית ותמיד הולכת נגד הזרם והיא דיי הבהירה את עצמה שכשראיתי אותה עם בחור.

אשמח לעצות או סתם כמה מילים :)