בן 32, מתי אמצא לי זיווג?

ראש השנה,2013, השנה שבה נסעתי לאומן,חוויה גדולה לאין שיעור, אם נקח את החוויה הזו מול חוויות אחרות בחיי, הרי שבכלל לא ניתן להשוות, הרגשת השמחה, השייכות, פתאום כול הבעיות והמשקעים שמלווים אותי בחיי היום יום נדחקו אל הפינה, הרגשתי פשוט את השם יתברך בתווכי.

נכון אומרים שלכול אחד מאיתנו יש ניצוץ אלוקה ממעל, ואותו ניצוץ באומן פשוט פרח ופרח.

הברסלבים, מאמצים משפט מאוד חזק שבעזרתו אני מאמין, נותן להם את הדלק הרוחני להמשיך הלאה" מצווה גדולה להיות בשמחה", משפט שכלעצמו מאאוד עמוק, מאאוד נכון גם אך לרוב בחיי מאז חזרתי מאומן קשה ליישום.

לכולנו יש בעיות, חלקם פחותות חלקם גדולות, היי חלקם אפילו לא משמעותיות, את כולם אנחנו מנסים לפתור בדרכים כאלה ואחרות..

אבל לכולנו אם לא לרובנו, יש בעיה אחת משותפת, בין אם אנחנו מתבודדים עליה, בוכים עלייה, מדברים עלייה( במיוחד לאבא) היא משותפת.

זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף, עד שלא הייתי באומן לא הבנתי את המשפט הזה לעומקו, עד שלא הייתי באומן לא הבנתי עד כמה המשפט הזה, לנוכח הקשרים הסתמיים שהיו לי הוא כול כך נכון.

אתה עובד לומד, משתנה למול עייניך ומתמודד עם עם מה שהחיים מביאים עליך היסוריים, הבזיונות, אתה מרגיש( בעזרתו כמובן) שהכול קטן עליך כי אתה יודע שאתה בסופו של דבר תגיע לאן שאתה צריך, אבל כרגע תתמודד!!!

ואתה שמח, שמח כי מצווה גדולה להיות בשמחה, כי רק משם תבוא הגאולה, כי רק משם תצמח הישועה הפרטית של כול אחד ואחת מאיתנו.

אבל בדבר אחד אני לא מצליח ליישם את המשפט שמלווה אותי בחיי היום יום( ואני מאמין שזה אצל רובנו כך).

בתת- מודע, במודע , בעבודה, בתפילות, בשיעורי תורה, וזה עוד יותר מתגבר שאתה הולך לחתונה סתמית, או סתם זוג שמחזיק ידיים ומסתכלים אחד על השני,.

זיווג, המילה הזו כשלעצמה מעלה המון שאלות. מתי? עם מי? אולי זה היאהוא?. מעניין מה הזיווג המיועד לי עושה עכשיו? איפה הואאאאאא ריבונו של עולם?

ופה השמחה נופלת, פה אתה מרגיש פשוט " אבא מה יהיה מתי הוא היא , יבואתבוא, די אין לי כוח?

לפני אומן אומנם הייתי בעניין רוחני כולשהו אבל מעולם לא התפללתי , הנחתי תפילין בטח שלא שיעורי תורה ומקווה, ולקחתי את הקשרים שבאו לחיי כמשהו שאוקי בוא נזרום בוא נראה מה יוליד יום.

דחתה אותי? דחיתי אותה? לא נורא תבוא אחרת...

באומן וכמובן לאחר מכן, נכנסתי באהבה לכול מה שקשור לדת ותורה, כי הבנתי שדת זה לא רק חובה עליך לעשות ברכת מזון או ליטול יידים, זה הרבה מעבר זה משנה אותך כאדם, מכין אותך לחיים האמיתיים באמת( כבר לפי המאמר אתם מבינים את כוונתי ב" חיים באמיתיים באמת").

והיום כול קשר שאני נכנס אליו, מרגיש לי שזו היא. או בכלל אולי נסיון. וכשמה שאני רוצה שיקרה לא קורה, פה מצווה גדולה להיות בשמחה נופלת.

עוד קשר עוד היכרות, עוד נסיון, וזה לא קורה וזה דועך לאט לאט , בבד ובבד אתה אומר הכול לטובה משתדל להאמין בזה לפעמים מצליח לפעמים לא.

אבל ההרגשה של אוף מתי יהיה לי את הביחד , את הצחוק את ההסתכלות התמימה לעניו של האחר סתם כי ככה בא לי ,תבוא?

אתה משתדל לקיים את עניין השמחה בכול כוחך, מתפללל, בוכה , מדבר וזה לא מגיע, קשה זיווגו של אדם קריעת ים סוף, אין ספק בכך

אבל אתה גם יודע בסופו של יום גם אם אתה לא כוך כך מאמין בזה זה יבוא אבא פשוט מחכה לך שתעשה את מה שאתה צריך לעשות וזה לדבר ולדבר ולדבר ולדבר ולדבר. ובסוף זה יבוא.

ואולי רק אולי האמונה הקטנה הניצוץ האלוקי הקטן שקיים בי ובכולנו. תביא אותנו לזיווגנו מששת ימי בראשית.

כי אולי על השמחה בעניין הזה אנחנו צריכים לעבוד, אבל עניין האמונה פשוט נמצא שם שזה יבוא .

ואז אותה שמחה תהיה כפליים שכולנו נהיה שם ונגיד. תודה אבא!..(-:
אני מודע לכך שרוב האנשים כאן אינם בהשקפת עולמי, ועדיין זה משהו שנוגע לכולנו,
אז מה עושים מפה איך ממשיכים כן אני בחור מאמין ועדיין נמאס כי כבר מממש ממש בא לי