עד לא מזמן הייתי בזוגיות.
אמנם הזוגיות הייתה חודש וחצי, אבל היינו גם החברים הכי טובים מעל לשנה לפני זה, אז היא כן הרגישה לי משמעותית מאוד.
לפני שנהיינו זוג היו לי תקופות של עליות וירידות (בעיקר ירידות, אבל מי סופר). בתקופה של הזוגיות הרגשתי באופוריה, חייתי בבועה הטובה שלי, גם כשקרו לי דברים פחות טובים לפחות התנחמתי שיש לי את חברה שלי שאוהבת אותי וזה באמת הספיק לי.
ואז פתאום הבועה הזאת התפוצצה בפתאומיות. חברה שלי (לשעבר) אמרה לי שהיא לא מרגישה כלפיי את מה שאני מרגיש כלפיה.
היא אמרה לי שזה לא שעשיתי משהו לא בסדר, פשוט היא לא מרגישה אליי כלום וזה היה הכי כואב, זה לא שעשיתי טעות כלשהי, היא פשוט לא אהבה אותי כי זה אני.
לא איבדתי רק בת זוג, אלא גם חברה לחיים ומישהי שאני יכול לסמוך עליה ולספר לה מה עובר עליי. (כמובן שהיא אמרה שהיא רוצה שנמשיך להיות ידידים, אבל אני לא מאמין שיהיה לי טוב מבחינה נפשית לשמור איתה על קשר).
לפניה לא הייתה לי מישהי שבאמת אהבתי, אני הייתי בטוח שאיתה זה לכל החיים והכל פשוט נהרס.
אני אפילו לא כועס עליה, אני לא יכול להכריח אותה לאהוב אותי.
אני כועס בעיקר על עצמי ומאוכזב ממני (אני יודע שלא אמורה להיות סיבה, פשוט זה מה שקורה בפועל), איבדתי תקווה שאני אמצא מישהי שאני אוהב ושתאהב אותי גם, חוסר הבטחון שלי גדל בצורה משמעותית בעקבות הפרידה.
עכשי הגעתי למצב שאני בשיא הדכדוך שלי, אני בקושי אוכל, אין לי חשק לשום דבר, אני כל היום רק בוכה ומתמרמר על עצמי.
אני גם מפחד לנסות להיכנס לקשר חדש, כי אני לא בנוי לעוד אכזבות מהסוג הזה, אבל אם יש משהו שאני יותר מפחד ממנו זה להישאר לבד ונכון לעכשיו זה המצב שאני מרגיש שיקרה.
אין לי שאלה ספציפית, כי לא משנה מה אשאל כנראה יענו לי בקלישאות שכבר נמאס לי לשמוע.
אם אתם רוצים לנסות לייעץ אתם מוזמנים, אבל אני לא אופטימי מידי, אני רושם את זה יותר בשביל לפרוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות