חסר אונים, מכניס את עצמי לדיכאון. איך להתמודד?

לא חשבתי לעצמי שאגיע למצב כזה שאני חסר אונים וזורק שאלה כאן בכדי לבקש עצה מזרים, מקווה שזה יעזור לי.

זו סיטואציה שנראת טיפשית לחלוטין מהצד.... אני יודע, ושהפתרון אליה נראה פשוט וקל וזה "לנתק", ניסיתי, לא יכול, זה קשה בצורה מפגרת.

בחורה במקום עבודה, בהתחלה לא היה דיבור בכלל, אך לאט לאט משיחות חולין, זה נמשך לשיחות נפש אחרי המשמרת עד השעות של הבוקר לפעמים, נקשרתי אליה בטירוף, נהפכנו להיות חברים טובים, נמשך חודש/חודשיים, ניסיתי לבדוק האם היא מעוניינת לקשר מעבר לחברות (זוגיות), הייתי אפילו ישיר פעם אחת, והיא נענתה בשלילה.

לגיטימי, אמרה שהיא לא מעוניינת בזוגיות בכללי (כנראה גם לא נמשכת אליי)
הגבתי בנעימות, לא לקחתי קשה, המשכנו את החברות, חייב לציין גם שהמפגשים, תדירות השיחות בינינו, יציאות כחברים רק גברו.

וזהו, חצי שנה ככה....והיו מלא פעמים במהלך הדרך שלא יכולתי להמשיך ככה יותר....עדיין יש לי רגשות כלפיה, אני לא מסוגל, ניסיתי לנתק קשר, לא עבר יותר מ24 שעות שלא שלחתי לה הודעה, נשמע שנהפכתי להיות אובססיבי לבן אדם שלא מעוניין בקשר רציני איתי ואני מודע לזה.

החלפתי עבודה לא מזמן, ציפיתי שיעבור לי עם הזמן, אך לצערי יוצא שאני מבקר אצלה בעבודה, יושבים, צוחקים, מעבירים שיחה עד הבוקר.
סיבות למה אני לא מצליח:
1) היא יודעת שיש לי רגשות כלפיה, היא לא מעוניינת, אך היא גם לא רוצה לנתק איתי קשר, כל פעם מחדש כשהיא עושה מעשה "חברי" קופצים לי ציפיות שווא שאולי היא תיתן לי צ'אנס, אך אני ישר מנפץ את האשליה ומחזיר את עצמי לקרקע בכדי לא להגדיל ציפיות.
אבל זה cycle שקורה על בסיס יום יומי.

2) אני נכנס לדיכאון עמוק כשאני כן מצליח להעביר 24 - 72 שעות בלי לדבר איתה כלל, דיכאון שמזכיר לי את השבוע, שבועיים הראשונים של פרידה קשה.

ובכדי להפטר מהדכאון הכואב הזה אני שולח לה הודעה ומשם מתפתחת שיחה ארוכה, ממשיכים להפגש ולדבר, וכך זה חוזר חלילה.

אני חסר אונים לחלוטין, אני מודע שהדיכאון העמוק שאני מרגיש כשאני מנתק קשר הוא זמני והוא בסוף יחלוף לי, אבל השאלה היא כמה זמן, הדיכאון הזה הוא כואב כלכך שאני לא מסוגלת לשאת אותו יותר מ3 ימים ברצף, לא מסוגל נפשית, אוכל אותי מבפנים ואני לא מבין למה אני לוקח את זה כלכך דרסטי.

ולנתק קשר איתה בכללי זה יהיה אנוכי מצידי, היא לא תבין מאיפה זה בא, עדיין רוצה להיות חבר טוב שלה, אני רק רוצה לאבד את הרגשות.

כמה דברים שאולי יעזרו:
1) אני בן אדם שקט וסגור עם מודעות עצמית יחסית גדולה, קשה לי להקשר לבן אדם, אך כשאני נקשר...זה חזק.
מעגל החברים שלי מצומצם, שואף ל0 כמעט עקב זה.
אוהב מפגשים חברתיים, אך אני מתמיד להיות בלתי נראה בהם לרוב, להראות כמה שפחות נוכחות.

2) הקשר הרציני האחרון שלי היה לפני 3 שנים, פרידה שלקחתי קשה, דיכאון שלקח לי חודשיים להתאושש ממנו.
מאז התחייבתי לעצמי שאני לא נכנס לקשר רציני עד שאני מכיר את הבחורה טוב טוב ועד שאני יודע שאני נמצא במקום שאני רוצה להיות בו בחיים בכדי שאוכל להשקיע בה כמה שיותר את תשומת ליבי.

קצת שברתי את החוק האחרון, אבל מוכן לוותר עליו בכדי לתת לזה צ'אנס.

נראה כאילו האופציה הכי בריאה נפשית בשבילי היא לנתק ויהי מה....לתת לדיכאון להכאיב....כמה זמן שהדיכאון יצטרך, זה מה שיקבל כנראה, יעבור לי, עוד צלקת גדולה של אכזבה.
לנסות לפגוש אנשים אחרים (קשה לי, לא מתחבר 99% מהפעמים).

זה פשוט קללה, שמישהו יעזור לי להפטר מזה בבקשה.