להרגיש לבד בחדר מלא אנשים

אני יתחיל בלספר קצת על עצמי, אני ילדה יפה שיער בלונדיניעיניים ירוקות (אין אחד שלא מתחיל איתי, הרבה אומרים שאני יפה ומיוחדת) אבל אני ממש ביישנית וסגורה, אין לי אף פעם מה להגיד..לפעמים אומרים לי איזה שקטה את למה את ככה ואני פשוט לא יודעת מה לענות. לפני שנה עברתי כיתה (מסיבות של למידה והצלחה בלבד) לפני שעברתי היו לי את קבוצת החברות שלי בא הייתי "המרכז" תמיד צוחקת זזה כולן היו סביבי, הייתי איתן 4 שנים באותה כיתה ואיכשהו התרחקתי מהן והן ממני הן כאילו נהיו זרות בשבילי.. בכיתה החדשה לא הכרתי אף אחד והיה לי קשה להתחבר הרגשתי לבד לא מצאתי את עצמי במיוחד בגלל חבורת בנות שמשום מה מההתחלה שנאו אותי וראיתי את זה על פניהן, הן התרחקו כל פעם שהתקרבתי היו צוחקות מאחורי הגב שלי ופעם אחת הן סיכסכו ביני ובין מישהו שהייתי איתו בקטע(בלי סיבה בחיים לא פגעתי בהן), הן פשוט לא נתנו לי את ההזדמנות להתחבר להראות את עצמי.ניסיתי להתחבר לשאר הבנות אבל הן ממש לא הסגנון שכיף לי איתן.יחד איתי נכנסה עוד ילדה חדשה מבית ספר אחר היא ממש לא נראת טוב, היא גדולה ומלאה ובכלל לא יפה והן קיבלו אותה ממש יפה הן כבר נהיו חברות טובות שלה יוצאות איתה קוראות לה למקומות וממני הן כאילו נרתעות למרות שלא עשיתי להן כלום(רבתי עם אותה ילדה מכיוון שבהתחלה היא הייתה מאוד קרובה אליי וממש התחברתי אליה הייתי מספרת לה הכל עד שהיא הושפעה מהבנות האחרות ובעקרון היא זאת שהציעה את הרעיון לסכסך בלי שגרמתי לה לרע) אני לא מוצאת את עצמי אין לי חבורה להשתייך אליה אין לי את החברה הכי טובה, בהפסקות אין לי עם מי להיות מהחברות הקודמות התרחקתי למרות שניסיתי כמה פעמים לחזור למה שהיה אבל ללא הצלחה ובכלל הן נמצאות בבניין מרוחק יותר אז בקושי יש לי קשר עין איתן, יש לי כמובן עוד כמה חברות ומכרות בשכבה אבל גם הן לא מהחברות שאפשר לצאת איתן לדבר איתן רק שלום שלום ולפעמים לשבת איתן בהפסקה כשאני ממש נואשת וגם איתן אני שקטה אין לי מה להגיד הן מדברות על נושאים שלהם ואני מרגישה לא קשורה. בנוסף יש לי בעיות עם בנים, כן אני יפה, כן תמיד מתחילים איתי, כן כל הבנים רוצים אותי אבל כבר 4 בנים ברצף ברחו לי אחרי שקיבלו נשיקה.. או פשוט נעלמו כשהבינו שהם לא ישיגו ממני כלום, הם היו גורמים לי להתאהב משיגים נשיקה ובורחים רק בשביל לרוץ לחברים ולהגיד "אני נישקתי אותה" הם היו משחקים בי(מזכירה שהרבה רודפים ורוצים אותי אבל אני ילדה מאוד שמורה ולא נותנת לכל אחד להשיג אותי) מאז אני כבר נואשת, התייאשתי לא רוצה חבר לא רוצה לדבר אם אף בן לא סומכת על אף אחד אני לא יודעת מה לעשות קשה לי אני כל יום סגורה בחדר (לפעמים אני רוקדת ומתאמנת בסטודיו שגם שם נכנסתי לא מזמן וממש קשה לי להתחבר לבנות גם שם יש ילדה אחת שמקשה עליי-סנובית אבל אני לא מוותרת על זה למרות שזה מוסיף לי עוד שנאה עצמית ואי ביטחון...זה החלום שלי להיות רקדנית מקצועית) אין לי עם מי לשתף זאת לא רוצה להעמיס את הבעיות שלי על המשפחה מספיק יש להם בעיות על הראש אני לא מפסיקה לבכות אני מרגישה כלכך בודדה בבקשה תעזרו לי.