כן/קצת
זו יותר פריקה מאשר שאלה. ליתר דיוק, אני בספק אם מישהו יצליח לתת לי תשובה, אבל אשמח לכל כיוון.
אני אחרי קשר ארוך, ונשארנו ידידים. אני יודעת שזה עלול להיות בעייתי, אבל אין כאן סימן שאלה. הוא היה החבר הכי טוב שלי ויש בינינו הבנה שאין לי עם חברות/ידידים אחרים. הקשר הוא נטו אפלטוני, ידידות כמו שידידות בין גבר לאשה צריכה להיות.
ועדיין, אני מתמודדת עם השלכות מסוימות של להיות בקשר עם מישהו שהיו לך רגשות כלפיו. כשהיינו בקשר הוא הפך לדבר הכי חשוב בעולם בשבילי. אני קצת מתביישת לומר שהזנחתי חברות ואפילו עבודה/לימודים עברו לחשיבות משנית. כל הודעה שלו גרמה לי לפרפרים בבטן וכל שיחה ופגישה הפיקו מעיינות של אושר. ועכשיו, כשאנחנו אחרי, אני פתאום לא מוצאת סיפוק בדברים שבעבר כן סיפקו אותי. לא כי אני רוצה לחזור אליו, זה ממש לא המצב - אלא כי שיניתי לחלוטין את ההרגלים שלי מאז שהכרתי אותו, ופתאום עכשיו בלעדיו אני לא מוצאת בהם טעם.. יש מצב שזו ההתמודדות הרגילה של פרידה, אבל איכשהו אני מרגישה שזה הרבה פחות בגללו והרבה יותר בגללי. שאני ה'אשמה', שהזנחתי דברים או גרוע יותר, שהתאמתי את עצמי אליו בלי לבדוק מספיק מה אני רוצה ומה נכון לי. ועכשיו כבר אין לי כל כך מושג מה נכון לי. אני חיה אותם חיים, עושה אותם דברים, אבל משהו מרגיש לי לא נכון, לקוי. כאילו אני לובשת אותם בגדים שלבשתי אתמול, והם לא נראים מלוכלכים או מריחים רע אבל זה מרגיש לא נכון ללבוש אותם.
מה עושים במצב כזה?
יכול להיות שאני פשוט צריכה שינוי?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025