אוטוטו בן 40, כבר עשור נשוי לאישה המושלמת. זו שכנראה תשאר לצידי בכל צרה והאמא המושלמת לילדים שלנו כבר אמרתי?
בכל זאת יש בעיה. אני לא מרגיש מאוהב. אין לי יותר פרפרים בבטן. לפני שנה גם בגדתי, חשבתי שזה רק בגלל שהסקס עם אישתי לא היה טוב. מאחר ואני לא יודע לשקר אבל גם לא יודע להגיד את כל האמת - סיפרתי לה שאני נמשך לנשים אחרות. בקיצור היא זרמה עם הקטע. אמרה שלה לא חסר כלום ושאם ממש קשה לי - תהנה ותחזור הבייתה. (לי היה ברור שזה יוביל לפרידה ובסוף זה קיבל טויסט..).
ברור לי שיש לי נכות רגשית בכל מה שקשור לאהבה, כל מערכות היחסית שהיו חשובות לי איכשהו הרסתי כי לא ממש הצלחתי להיות שם, תמיד טרוד ממשהו, תמיד לא בטוח בעצמי ולא מרוכז במה שחשוב. תמיד בפחד שזה לא אמיתי ותכיף מתפוצץ לי בפנים. זה כאילו התחתנתי עם הידידה הכי טובה שלי אבל משהו בסיסי פשוט לא שם.
שיקרתי לעצמי שהכל מושלם וזה רק הסקס והנה החיים מושלמים. אחרי שנה הבנתי שאני לא פוליאמורי, לא מאמין בסקס רנדומלי עם נשים ובעצם ממש חסר לי חום ואהבה בצורה שכנראה אני לא מקבל בבית. אחרי שהרומן נגמר הרגשתי לבד. מאז, הדבר הזה שתמיד היה חסר לי מגרד יותר ויותר חזק.
בהתחלה חשבתי שאולי איבדתי את הסיכוי למערכת יחסים מושלמת אבל תכלס, זה לא היה זה. היה שם המון ריגוש והרבה אהבה, אבל גם אם הייתי רווק זה כנראה לא היה מצליח. גם שם היו הרבה קשיים.
אולי אני חלש וחיפשתי מישהי להרגיש איתה מספיק בטוח בשביל למצוא את הכח לוותר על הכל ולהמשיך הלאה? אולי לא קיים אדם כזה? בן אדם יכול להתאהב כמה פעמים ואהבה גם יכולה להיגמר וזה אמור להיות בסדר. זה החיים. אהבה למרחקים ארוכים נראת לי חלק מסרט או חיים של מישהו אחר.
מה אתם הייתם עושים? מה הצעד הבא? קרה רק לי? :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות