כל מקום שהייתי בו חברתית החלטתי להיות outsider.פתאום כשאני רואה שמשהו משותף ביני לבין רוב האנשים אני מרגישה שאני אוטומטית שונאת אותו.אני לא יודעת למה אני אוהבת להיות כל כך מנותקת מאחרים,זה גורם לי להרגיש יותר חופשריה שלווה ואני מרגישה שאני יותר מחוברת לעצמי.אבל אני פשוט לא מבינה למה זה ככה.כל פעם שאני עם אנשים אני מרגישה בדיכאון ואז כשאני שניה לבד אני נכנסת למין בועה של עצמי שקשה לע לצאת ממנה. אני מרגישה כל הזמן שאני נגד העולם.תמיד היו לי כל החיים כמה חברים טובים והייתי פשוט מנותקת מכל שאר העולם כי זה הרגיש לי הכי טוב
אני לא מתחברת לרוב האנשים בעולם וכל מקום שאני אלך אליו אני אמצא מה רע בכל אחד ולמה לא כדאי לי לרצות להיות חברה שלהם.אני מבינה שזה כבר בעיה בעצמי ולא באחרים.אני הרבה פעצים ניסיתי ללכת נגד התחושה הזאת אבל זה רק עשה לי יותר רע כי זה כאיחו הכרחתי את עצמי להרגיש משהו שלא באמת הרגשתי.אני לא יודעת למה אני ככה ולמה אני מרגישה כל כך לבד בעולם הזה,אני יודעת שבלי החלק הזה בעצמי הייתי הרבה יותר שמחה וארגיש פחות בודדה,אבל אני מאמינה שבן אדם צריך לקבל את כל החלקים בו ואיתם לצמוח ובגלל זה זה מרגיש לי לא נכון לנסות לשנות את עצמי למשהו שהוא לא אני.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות