הוא פשוט קם ועזב, אני מרגישה כל כך מנוצלת ולא שווה

הוא היה האחד הכי קרוב אלי במשך שנתיים.
האחד שנתתי לו מעצמי מעל ומעבר.
פינקתי אותו, בישלתי לו, עזרתי לו, תמכתי בו, חיכיתי לו. סבלתי בשבילו, סבלתי בגללו, סבלתי בגלל אמא שלו וכל המשפחה שלו. עמדתי נגד המשפחה שלי, עשיתי הכל כדי לשמור אותו ואותנו ולא לאבד..וכל זה כי באמת אהבתי אותו..אהבתי אותו אהבה חזקה..אהבה שאי אפשר להסביר.
ופתאום אחרי הכל..אחרי כל מה שעשיתי למענו ולמעננו..אחרי כל הדיבורים שלו שהוא הכי אוהב והכי דואג והכי לא יתן לעצמו לאבד והכי ילחם כי זו אהבה אחרת..הוא פשוט קם ועזב.
הוא עזב כי אמר שהוא כבר הרבה זמן מרגיש שהוא לא באמת בנוי לקשר כזה רציני עם כזאת מחוייבות.שזה לא הזמן בשבילו. שהוא צעיר מדי.
אחרי מה שעשיתי ומה שנתתי בשבילו. הוא נתן לי להמשיך לסבול שהוא גם ידע שהוא הולך לגמור את זה..הוא רק חיכה לרגע שלו יהיה פחות כואב כשהוא יעשה אתזה..כי הוא כבר השלים עם הכל והיה מוכן.
אני אפילו לא יודעת אם אני עצובה כי אני כבר לא איתו. אני רק יודעת שאני מרגישה כמו סמרטוט שהשתמשו בו הרבה פעמים ופשוט זרקו לזבל.
אני מרגישה כל כך מנוצלת וכל כך לא שווה.
מרגישה מטומטמת.
הוא התייחס אלי כמו אל זבל..אף אחת בחיים לא התייחה אליו כמוני ואני בטוחה שגם אף אחת לא תתייחס.
מרגישה כל כך מפגרת שסבלתי בגלל בנאדם שרבתי עם כל העולם ונתתי את כל הנשמה למישהו שלא שווה אפילו טיפה אחת מכל זה.
(הלוואי שהייתי יכולה להסביר פה כל מה שעשיתי בשבילו כדי שתוכלו טיפה להבין אותי).
עברו שבועיים מאז הפרידה ואני מרגישה כאילו אין לי ערך. כאילו אני כבר לא שווה משהו. אני מרגישה מנוצלת ובוכה כל הזמן.
הוא כן מתקשר וכן רוצה לשמור על קשר כי הוא אומר שאני חשובה לו אבל כעל שהזמן עובר אני לא מעוניינת בשיחות שלו..מצטברים אצלי רגשות כעס ושנאה כל כך עצומים כלפיו.
הגבר שעד לפני שבועיים אהבתי יותר מכל דבר..האחד שלי שהייתי נותנת את החיים למענו..פשוט תקע לי סכין בלב ובנשמה...דווקא הוא.

אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך להמשיך.
למרות גילי הצעיר אני בוגרת מאוד ועברתי פירדות והייתי במערכות יחסים אבל איתו זה היה פשוט שונה מכל הסיבות.
המצב הזה הכניס אותי ממש לדיכאון.
ובנוסף להכל אני חושבת שנכנסתי להריון ממנו..מה שיעשה את המצב לעוד יותר נורא.
אני לא יודעת מה לחשוב מה להרגיד איך לפעול.
זה פגע בי ממש..אני לא יודעת כבר איך להתמודד..יש הרבה מקרים שאני פשוט רוצה להרים ידיים ולהעלם..לא להרגיש יותר..
אני אבודה..