(אני מסורתית, לא שוכבת לפני החתונה.)
תמיד היו לי קשרים ארוכים של שנה-שנתיים, כמעט ולא היו קשרים קצרים. לא בגללי, בגלל שהצד השני רצה להמשיך.. אותו הדבר גם בקשרים קצרים אבל הפוך-לא רצו להמשיך.
חברות שלי התחתנו כבר בגילאי 19,20,21.. ממש נשארתי לבד. חברה שלי שאלה אותי היום למה אני עוד רווקה ופשוט עניתי לה שאני לא יודעת. אני מרגישה שהחברים שלי (אלה שאני יוצאת איתם) הם אחלה ידידים לחיים לא מעבר. רק אחד הקשרים שלי שהיה 9 חודשיים זה היה מישהו שאהבתי בתור גבר לחיים. הייתי מאוהבת בו. ראיתי איתו עתיד. ואז היא אמרה לי שהאהבה מגיעה לאט לאט לא בבת אחת.
אני נוטה להסכים איתה כי הקשר הזה עם הבחור שאהבתי בתור גבר לחיים לא התחיל מאהבה, הוא התחיל איתי וזרמתי ורק אחרי כמה חודשים התאהבתי בו ממש ברמה שלא יכלתי להיפרד ממנו. וגם אחרי שהוא נפרד ממני לא היה לי פשוט לקום ולהמשיך לחיות לעומת כל השאר שאחרי חודש מהפרידה הם היו חסרים וחשבתי עליהם אבל לא הרגשתי כאב יותר מדי..
איך מזהים דברים כאלה כבר בשלבים מוקדמים יותר?
איך יכול להיות שכל החברות שלי החילוניות או הדתיות פחות מתאהבות כל יומיים ואני לא? איך מאפשרים לאהבה לבוא אלייך? איך יודעים שאת אוהבת/מאוהבת?
שאני בקשר עצמו הכל נראה לי טוב, רק אחרי שנפרדים אני מבינה שהם היו אחלה ידידים. איך רואים את זה בקשר עצמו ולא אחרי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025