כן
אני והבן שלי יוצאים כבר 8 שנים מגיל 16 והיום הוא 25 ואני 23 . אני מבינה שאנחנו מגיל צעיר מאד ביחד ולא באמת ניהלנו מערכת יחסים של גדולים עברנו את הצבא ביחד ונשארנו ביחד. מאז שהשתחרננו עבדנו טסנו לחול הלכנו ללמוד כמו כולם בגלל שהוא היה סטודנט הוא לא רצה לעבור לגור ביחד הוא סיים לימודים התחיל עבודה הכל טוב ויפה אני נשארה לי שנה אחרונה ללימודים שאני גם משלבת בלימודים עבודה ואני רוצה לעבור לגור ביחד והוא אומר שגם הוא ואניה לעבור לגור ביחד אבל רק עוד שנה כשאני אסיים ללמוד .
מרגיש לי שהוא אומר את זה כדי לדחות ולהישאר לגור אצל ההורים וכשתעבור עוד שנה ועדיין התשובה שלו לא תשנה הוא יגיד לי רק סיימת ללמוד אנחנו לא יכולים להחזיק דירה בואי נחכה עוד זמן מרגיש לי שהוא איתי רק כדי להעביר את זה עזבו בכלל הצעת נשואים אני לא חושבת שהיא תגיע באיזשהו שלב הוא בחור אדיש שלא חושב יותר מידי על הדברים האלה הוא צוחק על זה עוד כששואלים כמה זמן אנחנו ביחד הוא אומר ב7 שנים ואז אנשים שואלים איפה הטבעת. וכולי מסתכלת עליו לראות מה יענה הוא צוחק ואנ מטבע הדברים מנסה לתרץ את זה שיש לו ראש של ילד והוא יעשה את הצעד הזה כשיגיע הזמן. ואני פשוט לא יודעת אם אני סתם נשארת איתו כי לא יהיה באופק לעבור לגור ביחד ולא הצעה ושום דבר קשה לי לחשוב ככה כי הוא אהבת חיי ונפש תאומה שלי אבל עם כל הדברים האלה קשה לי לחיות בעובדה שהוא לא רוצה לגדול ורוצה לגור עם ההורים עד גיל 30
אוף לא רוצה ללחוץ עליו והכל אבל אני משתגעת וכבר התעייפתי מלנסות לקדם משהו בזוגיות הזאת כבר אנחנו תקועים באותה נקודה המון שנים ופשוט אין תזוזה. מה אני עושה לעזעזל להמשיך לנסות לשכנע אותו לפחות לעבור לגור ביחד ולחכות אולי מתישהו הוא ירצה להתחתן ויציע לי או להציב לו איזה אולטימטום ?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025