במי מהם לבחור?

מבולבלת..
אנסה לתמצת עד כמה שאפשר את הסיפור.

לפני כ-10 חודשים אני והבן זוג שאיתו גרתי 4 שנים נפרדנו אחרי שגרנו ביחד 3 שנים מתוכן.
בשנה האחרונה הגעתי למצב שלא טוב לי ואני מרגישה שאני נובלת בקשר הזה ושמגיע לי מישהו שיתן לי במינימום 100% מעצמו ושלא יוריד אותי למטה ביחד איתו.
אז ארזתי מזוודה ועזבתי את הבית, את כל מה שהכרתי מגיל 21 ועברתי לתל אביב לגור עם שותפות.

מהרגע שעברתי לת"א חזרתי לפרוח כמו שלא פרחתי שנים.
רזיתי 10 קילו, פיתחתי המון תחביבים, עשיתי חברים חדשים וחידשתי קשרים, התחלתי אפילו סתם לשבת עם עצמי בים, לקרוא ספר ולהינות מזה.

חזרתי ממש מהר לצאת עם בחורים חדשים כשאחרי שיצאתי מהקשר ובייחוד בגרסה ה"משופרת" של עצמי הייתי עם המון בטחון.
היו הרבה גברים שהתקפלו מול הבטחון שלי וחיפשתי רק מישהו שיוכל לתת קונטרה, לא עשיתי את זה בכוונה, פשוט לא סמכתי על אף אחד.

אחרי כמה חודשים שבהן דחיתי ברמה היומיומית כל גבר אפשרי כמעט, התייאשתי, הפסקתי לצאת עם גברים ומצאתי את עצמי אפילו יותר. התחלתי ללכת לטיפול אצל מטפלת בתרפיה שעזרה לי להתחיל לצאת מהקומפורט זון של עם גברים - "הוא לא כתב לי יום אחרי הדייט לא עונה לא יותר" "מי הוא שהוא יגיד לי 'זריז'?".
פסלתי פשוט על שטויות אבל כנראה שהיתה לזה איזו כוונה נסתרת.

אחרי קצת יותר מחצי שנה מהפרידה, סוף סוף הרגשתי משהו למישהו. זה היה דיי עקום וקיבלתי התקף פאניקה והתקפלתי ולא דיברתי את מה שאני מרגישה, אז הוא כנראה נבהל או שהוא לא היה מוכן בכלל לקשר ודיי חתך אותי.
פעם ראשונה בערך מזה 6-7 חודשים שגבר דחה אותי. זה כ"כ איפס אותי, הבנתי שהכל בסדר, אני בחיים, זה בסדר שידחו אותי, אני לא צריכה כל הזמן לגונן על עצמי שלא להפגע ולחתוך עם כל אחד שמאיים על זה.
גם היה לי כל כך טוב לבד שלא רציתי ששוב יערערו אותי, לא רציתי שוב לריב על נעלי בית בסלון ועל צלחת שלא ניקיתי מספיק טוב.

אבל בזכות התהליך הזה, נתתי לבחור שהכי מחוץ לתבנית שלי להכנס לי לחיים.
אף פעם לא היה בזוגיות, יש לו חרדות מזה, ברמה שאני הראשונה שהוא הלך איתה לקולנוע ועשה איתה דברים של "זוגות" כמו לאכול ארוחת בוקר ביחד ולישון אצלי.
ניסיתי לא להשלות את עצמי לרגע שאני אהיה ה-exception אבל עם הזמן, אחרי חודשיים בערך, זה מה שהייתי.
אבל לא דיברתי על הפיל שבחדר, האם הוא יוצא עם עוד בחורות? כי הקשר בינינו לא היה רציף, הוא בנאדם לא רציף עם עבודה שנמשכת הרבה זמן במשך 4 ימים. בשאר ה-4 ימים הוא צריך להכניס את המשפחה, החברים ואותי.
ואז יום אחד עלה הפיל שבחדר, כל עוד לא עשינו שיחת יחסינו לאן אנחנו לא אקסקלוסיבים, האמת? לא ידעתי אם אני גם רוצה להיות עם בנאדם כזה באקסקלוסיב ופשוט התחלתי לצאת עם אנשים אחרים במקביל.

היה והחיים שלי בעלי טיימינג מחורבן הכרתי אחלה בחור שגם הוא לא היה ממש בקשר אבל הוא לפחות כן בעניין ומשדר רצינות.
אני בעד לקחת את הדברים לאט אז סה"כ היה טוב לי שזה מתקדם לאט ובזהירות, אבל אחרי חודש בערך, לפעמים זה מרגיש אפילו לאט מדי.

אבל תוך כדי, הבחור הראשון חוזר מחו"ל מטיול וקולט שהתחלתי לצאת עם בחור חדש שבמקרה עובד במקום יותר טוב ממנו ויותר גבוה ממנו ובלה בלה שגברים נעלבים מהאגו, והוא פשוט התחיל לקנא וכל הזמן לשאול אותי עליו.
אני לא רציתי שבכלל יכנס לזה והודעתי לו שהוא הביא את זה על עצמו ומבחינתי הוא שם ברקע רק עד שאני מבינה מה הולך עם הבחור השני והוא בעדיפות לגמרי שניה כי הוא בחיים לא יוכל לתת לי מה שאני צריכה.

ככל שעבר עוד זמן, עוד שבועיים, אני והבחור החדש כבר שכבנו אבל עדיין לא היה ברור מה קורה. בינתיים הבחור הראשון המשיך לקנא ורצה שאשאיר אצלי את המפתח לדירה שלו תוך כדי שאני מזכירה לו שהוא יצר את המצב הזה ושהוא תמיד יכוצל להלחם עליי.
אבל הוא פשוט אמר לי בשיא הכנות שהוא יודע שהוא יהיה חבר מחורבן ושהוא מתכנן טיסה לחו"ל לתקופה - אמרתי לו כמובן שאם באמת רוצים זו לא בעיה להתגבר על זה, מסתדרים, הכל שאלה של רצון.

ואז מצאתי את עצמי מאוהבת בשני בחורים ששניהם קצת מוגבלים רגשית (או חסרי ניסיון לפחות), שניהם חכמים, מקסימים ואנשי שיחה.
הראשון קצת יותר תוסס ואני יכולה ללכת "לדפוק" איתו צ'ייסרים ביפו בלילה וללכת להתנשק בים על האבנים ואחרי זה לראות סדרות טראש בטלויזיה.
השני קצת יותר רגוע נקרא לזה, יותר בחור של בית.

ואז מצאתי את עצמי מבולבלת, לא מרגישה שאף אחד מהם נותן לי עדיין סיבה מספיק טובה לוותר על השני, וכל כך לא רציתי להגיע למצב הזה וגם לא האמנתי שזה בכלל יכול לקרות אי פעם שארגיש כמו בגבר של הרווקה או משהו, שאני צריכה לבחור בין הבחור הראשון שמרגש אותי ושאני אוהבת אותו ושגם לו יש רגשות אליי (לפי מה שהוא אומר זה הדדי) לבין הבחור השני, שהמוח שלי אומר לי שה הבחור שיוציא לי טבעת, זה הבחור שיתן לי שקט, רציפות, עקביות, הוא היה שם אחרי שסיימתי יום קשה להקשיב לי והעתניין בי.

אני כל כך מבולבלת ואני באמת לא רוצה לבחור, לא רוצה שוב לעשות טעות, לא רוצה שוב להפגע, ואני גם לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל אני יודעת שזלא רחוק היום ואולי אפילו כבר עברתי אותו וצריך לקבל החלטה.

רק איך עושים את זה? כשהלב מושך לכיוון הלא נכון והמנוגד למוח? :(