בנאדם מאוד חברותי, אני מתחברת לאנשים בקלות, בנים בנות לא ככ משנה. אני אפילו לא יודעת איך להסביר מה הבעיה שלי, מרגישה שיש בי איזה פאק לא ברור ואני לא מצליחה לפענח. בכל מקום שאני הולכת אליו ויש בנים לא תהיה לי בעיה לדבר איתם, להתחבר אליהם, להתחבק ובלה בלה, אבל ברגע שאני מרגישה שהם רוצים לקחת את זה צעד אחד קדימה, אני נתקפת בחרדה לא ברורה. כאילו הלב שלי על מאתיים וכל מה שבאלי לעשות באותו רגע זה לקחת את הרגליים ולברוח. גם בנים שמתחילים איתי ואין בינינו היכרות קודמת ומבקשים את המספר, אני נותנת (כמובן שלא לכל אחד, אבל עדיין קשה לי להגיד לא) ואז אחרי זה אני פשוט מתחרטת ואז אני כזה "פאק מה עשית" וכמובן שאני גם לא מצליחה לדחות כי קשה לי. אני לא יודעת מה דפוק בי, נמשכת לבנות אני לא, נמשכת לבנים אני כן ואפילו מאוד, אבל משהו בליצור איתם קשר (קשר שאף פעם לא ייגמר בידידות, זה או מעבר או כלום) מפריע לי ואני מרגישה שאני דפוקה רצח. אני כאילו בת 20, אני הרי רוצה חבר מתישהו.
לא יודעת, חוסר ביטחון לגבי המראה והגוף שלי אין לי, זה משהו באישיות שלי שאני מרגישה שידפוק אותי לשארית חיי
מישהו נוסף חווה את אותה תחושה?חווה ויכול לתת טיפים?
אני מנסה לשחרר, להרפות ואני אשכרה לא מצליחה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות