מתגעגעת לאדם שלא יודע על הקיום שלי. איך משחררים?

אני מבינה שזה נשמע קריפי.
אני בחורה נורמטיבית בכללי, מבטיחה!
בערך בגילאי 14-16 היה איתי מישהו בתנועת נוער דתית, הוא היה מסורתי ואני באתי ממשפחה חרדית, היה לי עליו קראש אבל הוא אהב מישהי אחרת וזה מובן.
באותה תקופה לא דיברתי איתו כ"כ כי הוא גם לא היה לרמה שלי (הוא היה שווה ואני פחות), וגם כי הייתי בטוחה שזאת סתם הידלקות כי הוא חתיך.
התחלנו לדבר קצת כי הוא היה מלווה את הבחורה שהוא אהב וזה היה בדרך שלי אז הם היו כאילו מלווים אותי ואז ממשיכים לדבר לבד.
נמשכתי אליו בטירוף וגם ראיתי את האדם שהוא (-הוא פחות ראה אותי)
אבל יש כ"כ הרבה מכשולים בדרך, אנחנו מעדות שונות ואמא שלו תמיד אמרה שאוי ואבוי לו אם הוא יביא בחורה עם צבע עור כהה (אני הודית) היא אפילו אמרה לי פעם שכל השבט ישבנו אצלם שאין לה בעיה שיביא כל בחורה, אבל העדה זה הדבר היחידי שחשוב לה.
חוץ מזה אנחנו באים מרקע כלכלי שונה, אנחנו חיים מיום ליום והמשפחה שלו טחונה ברמות. ובנוסף להכל, הוא קטן ממני בשנה. תמיד השתכנעתי שזה לא יעבוד ובסוף אני נכנסתי להדרכה והוא הפסיק להגיע לתנועה.. חשבתי עליו מלא ותמיד קיוויתי שיבוא, אבל זה לא קרה. מכיתה י' לא ראיתי אותו ולא שמעתי ממנו. אין לו רשתות חברתיות בכלל אז גם אין לי מושג מה איתו.
היה לי את אמא שלו בפייסבוק והיא הייתה מעלה תמונות וישר הייתי נכנסת כדי לראות אם הוא גם נמצא בתמונות. התחרפנתי אז מחקתי אותה.
במשך השנים יצאתי עם גברים ומדי פעם הוא צץ לי פשוט במחשבות.
הוא נהיה חילוני ואני חזרתי בשאלה במהלך השנים.
בזמן האחרון הוא מופיע לי מלא בחלומות ואני מתחילה להרגיש שהתחלתי לפתח למישהו שאין לי קשר אליו רגשות. ברמה שכשאני ישנה אני חושבת עליו, שאני קמה, מצחצחת שיניים הכל, סתם חושבת מה היה קורה אם הוא היה פה לידי.
השתגעתי. אני מתגעגעת לאדם שלא שם עליי ולא מרגיש בחסרוני.
אמא שלו שלחה לי שוב בקשת חברות אחרי 3 שנים, נכנסתי וראיתי תמונות שלו, הוא אומנם לא נשאר ילד יפה כשהיה, אבל עדיין משהו הזוי מושך אותי אליו.
(שלא יובן לא נכון, היופי של הבן זוג לא חשוב לי והוא לא משפיע עליי!)
רציתי לברר עליו אבל לא הייתה דרך. אף אחד מהחברים שלי לא בקשר איתו ואין להם את המספר טלפון (שיקרתי שאני חייבת את המספר שלו בשביל משהו לאוניברסיטה).

למה אני מרגישה ככה לאדם שהכרתי רק משיחות קבוצתיות?
אני נמשכת בד"כ רק לאנשים שפיתחתי איתם שיחות עמוקות, או למורכבים, או למנייאקים. גם האדם הכי יפה בעולם לא מצליח להוריד אצלי את החומות בלי שהוא מוכיח לי.
למה נזכרתי בו פתאום ולמה הראש שלי לא מצליח להרפות ממנו ולהתקדם?
איך משחררים? אוף.
כמעט שלחתי הודעה לאמא שלו של מה עם המשפחה ולנסות להגיע אליו ומה הוא עושה כיום (כדי לדעת אם הוא התחתן, יש לו חברה, מה הוא עושה בחיים..) אבל הבנתי שזאת לא הדרך ושזה דוחה להגיע אליו דרך אמא שלו.
ובכללי, שכנראה זה לא מתאים.
אשמח לעצות.